מסוכנות לציבור - שיקול רלוונטי להחלטה בעניין חופשה לאסיר

השופט א' רובינשטיין:

רקע והליכים

א.        בקשת המדינה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) מיום 18.3.08 בעע"א 2134/07 ואחרות, שבה הורה בית המשפט על הוצאת המשיבים לחופשה ממאסרם. 

ב.        המשיבים מרצים עונש מאסר בן חמש שנים שנגזר עליהם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתפ"ח 1164/05 (ת"א) מדינת ישראל נ' פריניאן, בו  הורשעו על פי הודאתם בגדרי הסדר טיעון בקשירת קשר לבצע פשע, והוא רציחתו של פנחס בוחבוט ע"ה, בהיותו מאושפז בבית חולים לאחר שנורה לפני כן על-ידי אלמונים. בכתב האישום בו הורשעו המשיבים נאמר:

"1.א. בתאריך 15.9.99 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, נורה פנחס בוחבוט (להלן - בוחבוט) מספר יריות בצוואר ובפלג גופו העליון. היריות בוצעו על ידי אלמונים, מתוך רכב שהמתין לבוחבוט מחוץ לבית ברחוב גנוסר באשקלון.

ב. כתוצאה מן היריות נפצע בוחבוט ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים ברזילי באשקלון.

בתאריך 22.9.99 הועבר בוחבוט לניתוח בבית החולים "שיבא" תל השומר ואושפז במחלקת אף אוזן גרון (להלן - המחלקה).

2.א. במועד כלשהו בין 15.9.99 לבין 25.9.99 קשרו המשיבים קשר עם שמעון אלמקייס ועם צחי בן אור לרצוח את בוחבוט בעת אישפוזו במחלקה.

3.א. בתאריך 25.9.99 בשעה 2:30 לפנות בוקר, נכנסו צחי ושמעון, למחלקת אף אוזן גרון בתל השומר, כשהם מצוידים באקדחים ולבושים במדי שוטרים.

ב. שמעון וצחי שאלו אחות במחלקה היכן 'שוכב' בוחבוט וניגשו לכיוון חדרו, בכוונה לרצוח אותו.

ג. משזיהו שמעון וצחי את בוחבוט, ירה בו צחי כדור אחד למצחו.

ד. כתוצאה מן היריה, מת פנחס בוחבוט".

ג.        בית המשפט הטיל על המשיבים את העונש שנקבע בהסדר הטיעון, וכן חוייבו בהסכמה בפיצוי אלמנתו של פנחס בוחבוט ע"ה בסכום של 100,000 ש"ח.

ד.        כאמור בהחלטה נשוא הבקשה מיום 18.3.08, התנהגותם של המשיבים במאסר תקינה, והם ממלאים תפקיד במטבח בית הסוהר. תאריך שחרורם המלא הוא 30.8.10 (שחרור מנהלי - 14.6.10). במהלך מאסרם עתרו פעמים אחדות ליציאה לאירועים משפחתיים ולחופשות, ועתירותיהם לא נתקבלו, וראו על כך להלן.

ה.        בהחלטה נשוא הבקשה קבע בית המשפט קמא, כי במהלך מאסרם של המשיבים לא נעשו ניסיונות לפגיעה בהם. נאמר עוד, כי המידע הסודי המעיד על חשש לפגיעה בהם לא ישמש שיקול אם ראויים הם לניכוי שליש ממאסרם. ובהמשך נאמר:

"תנאי שהייתם בכלא נוחים, על-פני הדברים, מהתנאים הצפויים להם בתקופת החופשה. בקשת העותרים נחושה לצאת לחופשה, לא בשל הרצון דווקא 'להתאוורר' או ליהנות מרגעי-חסד מחוץ לחומות הכלא - אלא על-מנת להסיר מכשול מוצק העלול לעמוד בדרכם לניכוי שליש מתקופת מאסרם.

מן המפורסמות הוא, כי אסיר שאינו זוכה לחופשות בתקופת מאסרו, דרכו לניכוי שליש קשה, כדי לא לומר חסומה".

           סוף דבר, בית המשפט החליט להורות על הוצאת המשיבים לחופשה "בתנאים מכבידים וקשים שיאפשרו הגנה על גופם, על  חשבונם, הכל כפי שייקבע ויידרש על-ידי הרשות".

ו.        (1) לא למותר להזכיר, כי אכן ניתן ללמוד מטענות הפרקליטות בדיון בבית המשפט קמא שלשיטתה אין המדובר רק בפגיעה במשיבים אלא גם בציבור, אם כי הדברים לא נטענו במובהק ובהדגש.