מסארוה נ' פנדי

פסק דין

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים, בגין נזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ביום 18/12/08, בינו לבין משאית בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "המשאית"), בה נהג מוחמד עבד אלסלאם, עובד מטעמה (להלן: "נהג המשאית").

לטענת התובע, בסביבות השעה 14:00 בצהריים, נסע הוא בנתיב הימני בכביש הראשי ביפיע, בו קיימים שני נתיבים המשתלבים לנתיב אחד. לדבריו, עת ניסה להשתלב במסלול היחיד, הבחין במשאית מתקרבת לעברו, מצידו השמאלי. לטענתו, כל ניסיונותיו לעצור התקדמותה של המשאית לעברו לא הועילו ומאחר ולא היתה לו אפשרות לברוח ימינה או להתקדם קדימה בשל עומס תנועה, התנגשה המשאית בדלת השמאלית האחורית של רכבו, שפשפה את הדלת הקדמית, את הכנף הקדמי והשמאלי ושברה את המראה השמאלית. בעקבות התאונה נגרם, לטענתו, נזק לרכבו בסך של 8,809 ₪.

לטענת הנתבעים, האשם היחידי בתאונה הינו התובע עצמו, עת הגיע מכביש שירות צדדי וניסה להשתלב בכביש הראשי בפזיזות, בחוסר זהירות, בחוסר אחריות וברשלנות. כמו כן טען, כי הנזקים הנטענים על ידי התובע הינם מעבר לערכו של הרכב ונטענו במטרה להתעשר שלא כדין.

אקדים ואומר, כי לאחר ששמעתי את הצדדים, קראתי כתבי טענותיהם ועיינתי בנספחים ובתמונות אשר צורפו, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ואנמק.

לגבי מקום התאונה מאמין אני לגרסת הנתבעים. גרסתו של התובע, אינה תואמת את מיקום הפגיעות ברכבו, כפי שניתן להתרשם מהתמונות אשר צורפו. על התובע היתה מוטלת החובה להשתלב בכביש הראשי מכביש שירות צדדי, בזהירות המרבית וזאת על מנת שהשתלבותו כאמור לא תביא להתנגשות עם כלי רכב אחרים. לפיכך אני קובע, כי התובע ניסה להשתלב בכביש ראשי כאמור, מבלי להיזהר ומבלי ליתן זכות קדימה.

חרף זאת מצאתי, כי גם לנהג המשאית רשלנות תורמת לקרות התאונה, עת היה אמור להבחין ברכבו של התובע, אשר לדבריו "נכנס קצת לתוך הנתיב שלי" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון שורה 12). מעיון בתמונות אשר צורפו, ניתן להסיק כי גוף רכבו של התובע אכן בלט החוצה ובשל כך ונוכח העובדה כי המדובר בכביש בו קיים עומס תנועה, היה על נהג המשאית להבחין בו ולנהוג בזהירות, בשים לב למתרחש סביבו. לא אחת נפסק, כי זכות קדימה איננה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, אין להשתמש בה "בעיניים עצומות" וכי נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש (ראה ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' חנחן ואח', פ"ד כט(2), 342- 343).

לפיכך, אני קובע כי נהג המשאית, אחראי לאירוע התאונה במסגרת רשלנות תורמת בגדר 30% ואילו התובע עצמו בעל אשמה של 70%, עת ניסה להשתלב בכביש ראשי מכביש צדדי, מבלי להיזהר, תוך התעלמות מהרכבים הנוסעים ישר.

לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2800 ₪, סכום הכולל 30% מהנזק, את התשלום עבור חוו"ד השמאי והוצאות. הנתבעת תשלם סכום זה, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, א' אלול תש"ע, 11 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: