מסארוה נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן נגד המבקש ביום 18.2.10 (בהודעת הערעור נרשם בטעות 29.3.09), ובו נידון לפסילת רשיון נהיגה למשך 30 חדשים, קנס כספי בסך 2,500 ש"ח ופסילה על תנאי, זאת בגין הרשעתו בנהיגה בניגוד לסעיף 62 (3), 64 ב (א) ו-39 לפקודת התעבורה ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה– נהיגה בשכרות.

הרשעתו וגזר דינו של המערער ניתנו בהעדר התייצבותו לאחר שהוזמן כדין.

תמצית טיעונו של המערער היא, כי לא ידע על מועד הדיון בעניינו ומיד כשנודע לו על האמור, הגיש בקשה לביטול ועיכוב פסה"ד, שנדחתה על ידי ביהמ"ש קמא.

המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה ניתן גזה"ד כנגד המבקש, לאחר שהוזמן כדין (זאת עפ"י חזקת המסירה הקבועה בתק' 44 א' לתקסד"פ), ונוכח חומרת העבירה בה הורשע ועברו התעבורתי המכביד.

אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, בכתב האישום (דו"ח 50-2-0065359-5), גזה"ד וכן במסמכי תיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להעתר לבקשה.

ראשית, המדובר בטענות עובדתיות שמעלה המערער לפיהן, בניגוד לחזקת המסירה הקבועה והעולה מאישור המסירה, לא ידע על הדיון, ואשר לא צירף כל תצהיר או אסמכתא כלשהי לאימותן. עיון בתיק בית המשפט קמא מלמד שגם בבקשותיו שם, חדל מעשות כן. במצב דברים זה, דעתי היא כי אין די בטיעון בעלמא בדבר אי הידיעה, ולא עלה בידי המבקש לערער בכל צורה שהיא את חזקת המסירה של הזימון שנשלח אליו (נושא דואר רשום מס' RA001297611H4).

גם לגופו של עניין לא מצאתי יסוד לבקשה.

כידוע מתנגשים בסוגיה זו שני אינטרסים: האחד, האינטרס הציבורי בדבר אכיפה מיידית של עונש שהושת על נאשם, ומולו, שמירה על טוהר ההליך הערעורי לבל ירצה הנאשם עונש העשוי להתבטל בערעור. ברגיל, הכלל הוא, כי אין לעכב ביצועו של עונש, ואולם, אם דחיית עיכוב הביצוע עלולה לפגוע בזכותו של המערער להשיג את התוצאה המתבקשת, היינו בעניינו את ביטול גזה"ד ובהתאם מניעת הפסילה והקנס, הרי שאז תתקבל בקשתו (ר' פסה"ד המנחה בסוגיה זו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 241 (2000)). (למען הסדר יוזכר, כי הלכת שוורץ דנה בעיכוב עונש מאסר, ואולם הדברים הינם בבחינת קל וחומר כשהמדובר בעיכוב פסילת רשיון).

במצב דברים זה על ביהמ"ש לשקול את סיכויי הערעור היינו האם קיימות טענות ממשיות שבכוחן לגבור על הכלל בדבר ריצוי מיידי של העונש, וככל שאכן קיים סיכוי ערעורי כאמור, יטה להעתר לו.

בענייננו, מדובר לכאורה בעבירה חמורה ביותר – נהיגה בשכרות (כשריכוז האלכוהול היה 460 מיקרוגרם), עברו התעבורתי מכביד ולא מצאתי בבקשה ובהודעת הערעור כי המבקש העלה כל טענת הגנה לגופו של עניין. אף אם אניח לצורך בקשה זו כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער והיה מקום להקל בדינו, ויודגש כי אינני קובע זאת בהעדר נתונים לגופם של דברים, אני מתקשה להניח בנסיבות שלפני, שהמותב שידון בערעור על העונש יתערב באופן המבטל כליל את עונש הפסילה ועל כן, אינני רואה צידוק לעיכוב ביצוע הפסילה. לעומת זאת, אף אם יוקל במידה מסוימת עונש הפסילה, אין כמובן הצדקה לעיכוב הביצוע, זאת, נוכח כללי "הלכת שוורץ" שצוינה לעיל לפיה נקבע כי האינטרס הציבורי הוא אכיפה מיידית של גזה"ד.

באשר לקנס שהושת, כמובן שאין מקום לעיכובו וככל שיתברר כי חל שינוי בחיוב המבקש, יוחזר בלא כל קושי המצב לקדמותו.

בנסיבות האמורות ומשקבוע הדיון בערעור ליום 2.6.13, לא מצאתי יסוד לבקשה והיא נדחית.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: