מסארוה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה – מחוז מרכז בתיק

1403-01-10 מיום 1.6.10 (כב' השופטת רות רז).

על המערער נגזר קנס בסך של 250 ₪ וכן פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנה.

המערער הואשם בכך שביום 10.11.08 בשעה 09:25 ברחוב האורזים-שרטרמן בנתניה נהג ברכב מסחרי שבו מותקנת חגורת בטיחות מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות.

פסק דינו של בימ"ש קמא

מפסק הדין של בימ"ש קמא עולה כי בית המשפט לאחר ששמע את פרטי העבירה לפיה המערער חגר את החגורה מתחת לכתף הרי שישנו בכך ביצוע עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות שכן את החגורה יש לחגור מעל הכתף ורק בצורה זו מתבצעת חגירה על פי החוק. כל צורה אחרת מהווה עבירה, לפיכך ראה בית המשפט בהודאת ב"כ הנאשם משום ביצוע העבירה. המדובר בהודאה לפיה אישר ב"כ המערער כי מרשו נהג כאשר החגורה לא על הכתף אלא מתחת לכתף שכן היה לו פצע בכתף.

בהודעת הערעור מלין המערער על כך שבימ"ש קמא לא פירש נכון את החוק והתקנות שכן לדעת המערער הוא חגר חגורת בטיחות ובשל קיומו של כורח טיפולי – פצע חבוש מעל הכתף, המערער לא חגר חגורת בטיחות מעל הכתף אך חגר את חגורת הבטיחות מתחת לכתף, ולכן בנסיבות האמורות טוען ב"כ המערער כי מילא אחר חובתו בחוק.

המשיבה טוענת שיש לדחות את הערעור, שכן יש בהודעת המערער מבחינת הודאה באשמה וזאת על פי תקנות התעבורה.

הכרעה

מפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא עולה כי ב"כ המערער ביקש לדחות את הדיון מאחר שהוא רוצה לעיין בחומר החקירה, בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה.

אכן, לא היה מקום להיעתר לבקשה בנסיבות האמורות שכן על ב"כ המערער חלה החובה לעיין בחומר החקירה עובר לדיון המשפטי והדבר לא נעשה ולכן מן הדין דחה בימ"ש קמא את הבקשה לדחות את הדיון בשל רצונו של ב"כ המערער לעיין בחומר החקירה – בחומר חקירה יש לעיין עובר לדיון המשפטי. בנוסף לכך, נטען בבימ"ש קמא כי המערער אכן לא חגר חגורת בטיחות מעל הכתף מאחר שהיה לו פצע בכתף. טענה זו נטענה בעלמא ללא כל אסמכתא רפואית לכך. אין לקבל את טענת ב"כ המערער לפיה בית המשפט לא ביקש ממנו אישור כלשהו בשיטת המשפט אדברסרית. אין בית המשפט מבקש מצד זה או אחר להמציא ראיות ואין לדיין את שעיניו רואות.

משלא הובא כל אישור רפואי בדין התעלם בית משפט קמא מהטענה בדבר פצע בכתף. מה עוד שמעיון בכתב האישום בדו"ח שהוגש לבימ"ש קמא עולה כי טענת הפצע בכתף לא נטענה על ידי המערער בזמן אמת שכן תגובתו הייתה: "רק יצאתי ממשרד הרישוי, היא הייתה בדיוק מתחת ליד שלי", דהיינו, אם הבנתי נכון המערער אומר שטרם היה סיפק בידו לחגור את חגורת הבטיחות מאחר שזה עתה יצא ממשרד הרישוי. לא נטען דבר לגבי פצע בכתף.

באשר לטענה שבימ"ש קמא לא פירש נכון את הדין, גם דין טענה זו להידחות שכן בהתאם לתקנות התעבורה השילוב של תקנות 83 ב' ו – 364 א' וכן הפנייה לחלק ג' לתוספת השנייה של תקנות התעבורה (סעיף 23) המפרט מהי חגורת בטיחות ברכב נכתב במפורש שבהתייחס לתקנות 39 ד' (ג); 39 ה' (ד') ו – 364 א' (ג), (ד) ו – (ה) חגורת בטיחות היא בין היתר חגורה אלכסונית: חגורה החובקת באלכסון את חזהו של החגור מן הירך לכתף שמנגד (ראה פסק דינו של כב' השופט פינקלשטיין בע"פ 1195/06 , מחוזי חיפה, מיום 26.7.07).

הנה כי כן, אין ממש בטענה שביהמ"ש קמא לא פירש נכון את הדין ולכן התוצאה היא שדין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

לאור העובדה שלא הוגש ערעור על גזר הדין התוצאה שהערעור נדחה.

ניתן והודע היום י"ח שבט תשע"א, 23/01/2011 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: