מסאדי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.המערער נפגע ביום 11.12.11, בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 11.07.12 קבעה לו 0% נכות יציבה בתחולה מיום 11.03.12.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 30.10.12 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שלפני.

2.בדיון שהתקיים בפני בית הדין, מיקד ב"כ המערער טענותיו בשני נושאים עיקריים שלהשקפתו נפלו בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה -

א.האזהרה שניתנה למערער בדבר חוסר שיתוף הפעולה אינה עונה על דרישות הדין, כאשר המערער כלל לא היה מודע לכך שהוא מוזהר, ומפרוטוקול הוועדה לא ניתן ללמוד שהוועדה הודיעה למערער כי חוסר שיתוף פעולה יוביל לדחיית הערר.

ב.הוועדה התעלמה לחלוטין מהממצא האובייקטיבי בדבר בלט דיסק בחוליות c4-c5, וזאת כעולה מבדיקת ה - C.T שנערכה בעניינו של המערער.

לנוכח הטעויות הנ"ל, התבקש בית הדין להשיב את עניינו של המערער בהרכב אחר.

לאור טענות ב"כ המערער, התבקש ב"כ המשיב להיוועץ עם המחלקה המשפטית של המשיב בדבר הנוהל הנהוג בנסיבות העניין - האם בנסיבות בהן ועדה סבורה שנתקלה במצגים בלתי אמינים או בחוסר שיתוף פעולה, די בכך שתזהיר את הנבדק על אתר ומיד תיתן ביטוי לאזהרה זו בבדיקה חוזרת.

בנוסף, התבקש ב"כ המשיב להתייחס גם לשתי הטענות האחרונות שהועלו על ידי ב"כ המערער, ראשית – שקיים ממצא אובייקטיבי של בלט דיסק בניגוד לקביעת הועדה, ושנית – שמהאמור בפרוטוקול עולה שהועדה נעולה על עמדותיה ועל כן יש להעמיד עניינו של המערער בפני ועדה בהרכב חדש.

3.בהודעתו לבית הדין מיום 17.04.13, ב"כ המשיב טען כי הוועדה פעלה כדין עת הזהירה את המערער בדבר חוסר שיתוף הפעולה מצדו ומיד ערכה לו בדיקה חוזרת.

לגישתו, אין כל בסיס לטענה שהיה על הוועדה לעצור את הדיון, והתנהגות הוועדה מחויבת אף מטעמי יעילות, חסכון במשאבים וטובת כלל המבוטחים, ועל כן מן הדין היה דווקא שהוועדה תסיים מלאכתה מיד ולא תדחה הכרעתה לשלב יותר מאוחר, דבר שעלול לגרום להתארכות ההליכים ולבזבוז משאבים.

באשר לטענה בדבר קיום בלט הדיסק, נטען כי הוועדה עיינה בצילום ה – c.t ומסקנתה הייתה שהמדובר בשינויים ניווניים, לא רק באותו גובה, אלא בכל הגבהים.

עוד נטען, שהחלטת הוועדה אינה מושתת אך ורק על חוסר שיתוף הפעולה, כי אם על העדר ממצא חבלתי שניתן לקשור אותו לפגיעה בעבודה.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. בהקשר לכך, נפסק כי קביעת דרגת הנכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

ב.תלונות המערער נרשמו בדו"ח הוועדה כדלקמן:

"מוגבל בתנועת הצוואר, כאבים בראש ובבית החזה מאז התאונה כאבים בכפות הידיים".

ג.הוועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה כדלקמן: