מנשיקוב נ' בלליס שבתאי ויניב ח.פ 513352633 סוכנות לביטוח 2002 בע"מ ואח'

החלטה

התביעה דנן נדחתה כנגד הנתבעים 2 ו- 4 בהסכמת הצדדים.

נותר כעת לפסוק בשאלת ההוצאות.

עסקינן בתביעה כספית שעניינה בטענת התובע, כי הנתבעים 2 ו- 4, סוכן ביטוח ושמאי (בהתאמה), התרשלו בעת הטיפול בעניינו של התובע הקשור לנזקי רכוש שנגרמו לרכבו עקב תאונת דרכים, באופן שגרע מן התובע (כך נטען) את הפיצוי האמיתי המגיע לו בגין נזקים אלה.

בתמיכה לתביעתו צירף התובע חוות דעת שמאית לאומדן הנזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה.

הנתבעים טוענים, כי יש לחייב את התובע בהוצאותיהם, ואילו התובע טוען כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, היינו פטירת השמאי מטעם התובע אשר על חוות דעתו נשענה התביעה דנן, מחייבות אי פסיקת הוצאות.

טיעוני התובע בעניין ההוצאות התמקדו, בין היתר, בסיכוייה התיאורטיים של התובענה, וכן בהפרות נטענות של חובות הנתבעים 2 ו- 4, כסוכן ביטוח ושמאי, כלפי התובע בעת הטיפול בעניין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו אגב תאונת הדרכים.

לעומתו, טענו הנתבעים 2 ו- 4 באשר לסיכוייה הדלים של התביעה, וכן דחו את טענות התובע לעניין מחדלים בטיפול בעניינו של האחרון.

עניינתי בטיעוני הצדדים, ואני סבורה כי צודקים הנתבעים בעמדתם ויש לחייב את התובע בהוצאות.

לרוב, זכאי בעל דין שזכה בתביעתו לקבל הוצאותיו, מתוך המגמה שלא יצא שכרו בהפסדו. ולכן, רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק הוצאות. הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה וכוללים בחינה האם היה צידוק בהגשת התביעה, האם לא הזדרז העותר בפנייתו לביהמ"ש טרם שמיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת התביעה והאם היא הובילה לקבלת הסעד [ראו: בג"צ 5098/08 פלביאן נ' מ.י. משרד החינוך (פורסם בנבו)].

בנוסף עפ"י תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נקבע שיעור ההוצאות בהתחשב בסעד השנוי המחלוקת ובשווי הסעד שנפסק בסופו של יום. גורמים נוספים המשפיעים על השקלול הינם אופי התביעה ומידת מורכבותה, אופי ניהולה, היקף העבודה שהושקעה בתיק ושכ"ט שבעל הדין התחייב לשלמו בכפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומידתיות.

עוד ראוי שבית המשפט ייתן את דעתו לכך, כי פסיקת הוצאות ריאליות, כאשר ההליך מסתיים במחיקת/דחיית התביעה ביוזמת התובע, עומדת בניגוד למידיניות המעודדת פשרות וחיסכון בזמן שיפוטי יקר, כאשר יש לעודד סיום הליכים בשלב מקדמי, ובכך יוצאים נשכרים הצדדים והמערכת המשפטית בכללותה.

ובחזרה לבענייננו.

ראשית יצוין, כי בשלב הדיוני בו נתבקשה דחיית התובענה בטרם נשמעו הראיות בתיק דנן, כמעט בלתי אפשרי להעריך את סיכויי ההצלחה של התובענה כנגד הנתבעים 2 ו- 4, אם בכלל.

אמנם פטירת השמאי מטעם התובע הייתה הסיבה בשלה נדרשה דחיית התובענה, זאת בשל הקושי הכרוך בהוכחת תביעה בנסיבות אלו. יחד עם זאת, לא הוכיח התובע את טענתו כי קיים קושי בקבלת חוות דעת שמאית נוספת לתמיכה בתביעתו. יתרה מכך, חרף פטירת השמאי חודשים רבים לפני דיון ההוכחות, לא הביא התובע אסמכתאות המעידות על ניסיונותיו לבדוק את הרכב מחדש ולהביא חוות דעת שמאית נוספת.

בנסיבות העניין, יש לזכות את הנתבעים 2 ו- 4 בהוצאות.

בקביעת שיעור ההוצאות יש לקחת בחשבון את השלב הדיוני שבו הופסק ההליך וניתנה הסכמת התובע לדחיית התביעה בטרם שמיעת ראיות.

עוד נתתי את דעתי לעובדה, כי הנתבעים לא צירפו לעיוני קבלות ו/או אסמכתאות בכדי להוכיח כי את ההוצאות ושכ"ט עו"ד הנטענים, ועל כן יש לראות את הנתבעים כמותירים את עניין קביעת שיעור ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, תוך עריכת איזון בין האיטנרסים השונים של הצדדים, אני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 2 ו- 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת עותק ההחלטה, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.