מנשה נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב. הודעת איסור השימוש ניתנה למבקשת למשך 30 יום, זאת לאחר שאחיה נהג ברכבה, סירב לעבור בדיקת שכרות, ונמצא כמי שנהג בהיותו שיכור.

2.כעולה מחומר הראיות, אחיה של המבקשת נהג ברכבה ביום 21/7/12, ונעצר ע"י שוטרים. הוא נבדק בנשיפון, ונמצא כי הוא נכשל בבדיקה. אחיה של המבקשת הקיא פעמיים בזמן ההמתנה לבדיקת הינשוף, וכשהוסבר לו כי יש להמתין רבע שעה טרם הבדיקה ולאחר שהקיא, קילל וטען כי השוטרים מנסים להכשיל אותו, וכי מכשיר הינשוף אינו אמין.

כמו כן, ציין כי הוא לא יעבור בדיקת ינשוף.

3.המבקשת עותרת לביטול איסור השימוש ברכב. מציינת כי אימה משתמשת ברכב לעיתים קרובות לצורך פרנסה. המבקשת מציינת כי היא אינה מתגוררת עם אחיה ואימה, וכי לא עשתה דבר כדי למנוע את העבירה. כמו כן, מציינת כי היא מודעת לכך שלאחיה הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בשכרות.

4.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. ב"כ המשיבה אף מפנה לעברו התעבורתי של הנהג, ומציין כי לחובתו הרשעה קודמת בגין עבירת שכרות.

5.סמכותו של קצין המשטרה להשבית רכב שבוצעה באמצעותו עבירת שכרות מותנית בקיומן של ראיות לכאורה לביצועה של העבירה.

עיינתי בחומר החקירה, ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשדות המיוחסים לאחיה של המבקשת.

מדו"ח המעצר עולה כי תגובתו של הנהג היא: "אני לא אעשה בדיקה אתם מנסים להכשיל אותי" (ראה דו"ח מעצר מיום 21/7/12, תגובת העצור).

זיכרון דברים שנרשם ע"י השוטר, משה רוקח, מלמד על כך שהוסבר לנהג שעליו לבצע בדיקת אלכוהול, ושאם לא יעשה כן, משמעות הסירוב הינה כי נהג בשכרות.

למרות הסברים אלו, סירב הנהג להיבדק. בתיק החקירה קיימים אף מזכרים נוספים המצביעים על כך שהנהג סירב לבדיקת אלכוהול, והבין כי סירובו יתפרש כנהיגה בשכרות.

6.משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לאחיה של המבקשת, הרי שנותר לברר, האם המבקשת עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה כאמור בסעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה?

המבקשת הצהירה במהלך הדיון בבית המשפט כי לא עשתה מאומה על מנת למנוע את ביצוע העבירה (ראה עמ' 1 לפרוטוקול ש' 10).

7.המבקשת ציינה כי היא אינה מתגוררת עם אימה ואחיה, וכי עקב כך אין לה יכולת לפקח אחר השימוש שנעשה ברכב.

גם אם המבקשת סברה כי השימוש העיקרי ברכב נעשה ע"י אימה, הרי שלא עולה מדבריה כי אסרה על אחיה להשתמש ברכב, והיא מודעת לכך שגם אחיה משתמש לעיתים ברכבה.

8.המבקשת מציינת כי מפתחות הרכב נמצאים במגירה, וכי אחיה לקח את המפתחות והשתמש ברכב מבלי ידיעתה או הסכמתה של אמו.

יש לציין, כי גם אם המבקשת יצאה מנקודת הנחה כי האם מפקחת על השימוש של אחיה ברכב, הרי שבעצם השארת המפתחות במקום גלוי בבית, התירה האם לבנה להשתמש ברכב ללא כל מגבלה מצידה.

המבקשת, סמכה על שיקול דעתה של האם, ואין לה אלא להלין על עצמה. משאפשרה לאימה לעשות שימוש ברכב, היא אחראית לתוצאות מעשיה והתנהגותה. האם לא השאירה את מפתחות הרכב ברשותה, אלא במקום מרכזי וגלוי בבית, ומכאן שהמבקשת והאם לא עשו כל שביכולתן על מנת למנוע את ביצוע העבירה שיוחסה לאח.

9.אימה של המבקשת לא שמרה את מפתחות הרכב במקום מוסתר. אחיה של המבקשת לא נדרש לקבל רשות לנהוג ברכב, לא מהמבקשת ולא מאמו. כשהחליט לעשות שימוש ברכב, ידע מהיכן ניתן לקחת את מפתחות הרכב. לא המבקשת ולא אימה ביררו עם האח לאיזה צורך הוא עושה שימוש ברכב, ולא הזהירו אותו לבל ינהג לאחר ששתה אלכוהול.

10. ראוי לציין, כי המבקשת ידעה כי לאחיה הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בשכרות. למרות זאת, לא מצאה לנכון לנקוט באמצעי זהירות כלשהם (בין אם בעצמה ובין אם באמצעות אימה) על מנת למנוע את ביצוע העבירה הנוכחית.