מנשה נ' לנגספלדר

פסק דין

1.ביום 01.02.11 שכרה הנתבעת מהתובעת דירה באילת, כאמור בהסכם, נספח א' לכתב התביעה.

התובעת טוענת שבחודש יוני 2011 היא הגיעה לדירה בעקבות תלונות של שכנים וגילתה כי הדירה מושכרת בשכירות משנה על בסיס יומי, בניגוד לאמור בהסכם השכירות ובניגוד לדעתה.

הנתבעת טוענת כי התובעת ידעה שהדירה מושכרת בשכירות משנה וכי הדבר סוכם מראש עם בעלה.

2.עקב המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, כאמור לעיל, נחתם בין הצדדים ביום 19.06.11 הסכם פשרה, נספח ב' לכתב התביעה, בו נרשם כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות וכי היא תפנה את הדירה עד יום 31.08.11.

3.הצדדים חלוקים בקשר לפרשנות של הסכם הפשרה, כאשר הנתבעת טוענת כי מהסכם הפשרה ניתן ללמוד שהתובעת מאשרת לנתבעת להמשיך ולהשכיר את הדירה בשכירות משנה על בסיס יומי עד ליום 31.08.13 ואילו התובעת טוענת שבשום שלב היא לא נתנה לנתבעת רשות כאמור.

לא מצאתי לנכון לפסוק במחלוקת זו מכוון שאין בכך כדי לשנות את פסק דיני, כפי שיוסבר בהמשך.

4.התובעת עותרת ל – 3 סוגי פיצויים:

א.פיצוי מוסכם בסך 100$ ליום בגין אי פינוי הדירה במועד, כמפורט בסעיף 25 (ט) לכתב התביעה;

ב.פיצוי בגין נזקים לדירה בסך 3,540 ₪, כמפורט בסעיף 25 (א) – (ח) לכתב התביעה;

ג.השתתפות ברווחיה של הנתבעת בגין השכרת הדירה בשכירות משנה, כאמור בסעיף 25 (י) לכתב התביעה.

5.לא מצאתי לנכון להיעתר לתביעה להשתתפות ברווחי הנתבעת, כאמור בסעיף 25 (י) לתביעה, הואיל ולא הונחה בפניי תשתית משפטית ראויה לכך, לא הוכחו רווחי הנתבעת (הכנסות בניכוי הוצאות) ולא נומק מדוע רוצה התובעת דווקא את הסכום שהיא נוקבת בו בסעיף 25 (י) לתביעה.

לפיכך לא מצאתי לנכון להכריע במחלוקת בין הצדדים, כאמור בסעיף 3 לעיל.

6.מהעדויות שהועלו בפניי אין מחלוקת שהנתבעת פינתה את הנכס באיחור של 15 ימים: הנתבעת אינה חולקת על כך וטענתה זו של התובעת לא נסתרה (ר' סעיף 25 (ט) לתביעה, בפרוטוקול עמ' 13 שו' 18 – 21 ובסעיף 4 לתצהירה של העדה סימונה פרץ מיום 05.09.12.

לפיכך הנני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם בסך 5,640 ₪, כמפורט בסעיף 25 (ט) לכתב התביעה.

7.מהעדויות שעלו בפניי, שוכנעתי כי הנתבעת, או האנשים להם היא השכירה את הדירה בשכירות משנה, גרמו נזקים של ממש לדירת התובעת.

התובעת פירטה את נזקיה בסעיף 25 א' – ח' לכתב התביעה והעידה לגביהם (פרוטוקול עמ' 13 שו' 8 עד עמ' 15 שו' 30).

עדותה של התובעת נתמכת על ידי עדותה של העדה סימונה פרץ (סעיפים 2, 3, 6, 7 לתצהירה ובפרוטוקול עמ' 11 שו' 20 – 23).

8.הנתבעת טוענת כי שלחה מטעמה 2 קבלנים לתקן את הנזקים בדירה: עד הגנה 1, מר משה אלמוג ועד הגנה 2, מר יצחק בן נון.

מר בן נון העיד כי הוא עבד יומיים בתיקון הדירה מטעם הנתבעת, אחרי שהיא פינתה אותה. הוא העיד כי היו בקירות חורים גדולים בקוטר של כ – 50 ס"מ וכי הוא תיקנם, אולם לפתע, אחרי יומיים, הגיעה התובעת לדירה ושברה את התיקונים שהוא ביצע, כך ששוב נוצרו חורים בקירות הדירה.