מנצור נ' עיריית טירה

פסק דין

1.התובע הוא בעלים של מטע גויאבות ותאנים בטירה המשמש אותו לטענתו לפרנסתו נוסף על שכרו כמורה בבי"ס.

לגרסת התובע, הוצף המטע במי ביוב בתקופות שונות, וזאת לטענתו בעטים של מחדלי הנתבעת בפיקוח ותחזוקת מערכת הביוב בעיר. על כן ביקש לחייב את האחרונה לפצותו בגין הנזק הישיר שנגרם ליבולי המטע.

2.התובע תמך תביעתו בחוו"ד השמאי יעקב פישר שביקר במטע לנוכח אירועי ההצפה שאירעו, האחד בחודשים מאי 09'-יולי 07' (להלן: "ההצפה הראשונה") והשני בחודש דצמבר 09' (להלן: "ההצפה השניה").

השמאי ביקר בחלקה פעמיים ועל פי קביעתו היקף הנזק זהה לשתי הפעמים.

עפ"י חווה"ד שטח החלקה שנפגעה הוא כ-2.5 דונם שמתוכם חלקת הגויאבה מהווה שטח של כ-1.5 דונם וחלקת התאנים שטח של כ-1 דונם. בשני המקרים כמחצית מהחלקה הוצפה במי ביוב ועקב כך חלה נשירת פרי של כ-50% מהפירות. ההבדל נוגע לשלב שבו נמצאה חלקת הגויאבות אם לפני הקטיף ואם לאחריו.

להערכת השמאי אומדן הנזקים בכ"א ממקרי ההצפה מגיע לסך של 23,125 ₪. על כן הוגשה התביעה ע"ס של 46,250 ₪ בצירוף שכר טרחת שמאי ועגמת נפש.

3.לטענת הנתבעת, רובץ האשם לקרות הנזק על התובע אשר גרם לו ברשלנותו. לעומתו דאגה הנתבעת לתקן באופן סדיר תקלות במערכת הביוב, לערוך סיורים ולפקח על הקווים שבאחזקתה – הכל כפי שנוהגת עירייה אחראית וסבירה. כמו כן, לא התקבלה הודעה כלשהי על הצפה באזור הנטען ומקורו ממילא אינו משטחים שבאחריותה של הנתבעת.

4.הנתבעת הגישה מטעמה חוו"ד נגדית של השמאי אלוף אשר נדרש לבדיקת הערכת הנזק רק ביום 10.1.12 ולאחר שביקר במטע. השמאי קבע בחוו"ד כי נתוני השטח הם אחרים, ועל פי קביעתו שטח נטו של המטע הוא 2.4 דונם מתוכו 0.7 דונם הוא שטח התאנים ו-1.7 דונם הוא שטח נטו של מטע הגויאבות.

השמאי ציין כי מצא במקום סוללות עפר סביב המטע שעל ייעודם שמע מהתובע וזאת למניעת הצפות.

השמאי אלוף הכיר רק בנזק תיאורטי לשנת 09' בהעדר מסמכים מלאים מטעם התובע וזאת בשיעור של 15% מהיבול בשני סוגי העצים, וזאת רק בשנת 09'. בנוגע לשנת 2010 לא הסכים השמאי להכיר בקיומו של נזק לנוכח העובדה הידועה לו כי עמידת מים ממושכת עלולה לגרום לצהבון בעלוות העצים וזו לא נמצאה בעת ביקורו בשטח בשנת 2011.

5.הצדדים בתיק זה הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.

6.לאחר שנתתי דעתי לכלל ראיות התובע, לרבות חווה"ד והתמונות הנלוות, למול ראיות ההגנה – אני פוסקת לתובע סך כולל של 30,800₪, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע אגרת משפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד יום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3600 ₪ .

בכל הנוגע להוצאות אחרות, כל צד יישא בהוצאותיו.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין.

כאמור, פסק הדין ניתן ללא נימוקים. זוהי הדרך הנכונה בפסיקה על פי סעיף 79(א) לחוק הנ"ל, הן על מנת שפסק הדין יהיה סופי ויסיים הסכסוך בין הצדדים, והן על מנת לקצר את זמן מתן פסק הדין. למען הסר ספק אוסיף עוד,כי הואיל ופסק דין זה ניתן לפי סעיף 79(א) כאמור, הרי שהוא אינו קובע ממצאים ולא בשאלת מהימנות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לב"כ צדדים.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: