מנצור(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר

החלטה

העותר מרצה עונש מאסר של 17 שנים בגין עבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, 6 עבירות של סיוע לרצח, עשרות עבירות של סיוע לניסיון לרצח, עשרות עבירות של סיוע לגרימת חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של סיוע לאויב במלחמה וזאת החל מיום 14.7.05.

העותר מסווג כאסיר ביטחוני ובעתירתו זו הוא מבקש כי סווגו ישונה לאסיר פלילי רגיל.

בכתב האישום בו הורשע העותר נאמר כי לבקשת אחד, קשוע שמו, שהינו תושב השטחים, ובתאום עימו הסיע העותר ביום 26.10.05, מחבל מתאבד תושב איו"ש אל השוק בעיר חדרה שם פוצץ עצמו המחבל, גרם למותם של 6 אזרחים ולפציעתם של עשרות אחרים. בכתב האישום גם נאמר כי העותר דנן, סייע לאותו מחבל ולקשוע להתחמק משירותי הביטחון בדרכם לשוק בחדרה, בין היתר גם הורה להם לרדת מרכבו וסטה מהנתיב עת נתקל ברכב ביטחוני ולאחר מכן "פתח ציר" באופן שנסע לבדו את הנתיב לעיר חדרה על מנת לוודא שאין מחסומים ולאחר מכן חזר והסיע את המחבל המתאבד ואת קשוע הנ"ל לחדרה. כ- 15 דקות לאחר הורדתו של המחבל בכניסה לשוק הוא ביצע את הפיגוע ובאותה עת ממש הסיע העותר את קשוע חזרה לשטחי הרשות הפלסטינאית.

כאמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את העותר בעבירות הנ"ל. ערעור על הרשעתו של העותר ועל גזר דינו לבית המשפט העליון נדחה על ידי בית המשפט העליון.

שתי עובדות נוספות מתוך הכרעת הדין חשובות לענייננו, האחת, כי העותר שאל למטרת נסיעתו של המחבל לשוק בחדרה וקשוע הודיע לו כי המחבל מבקש "לצפות באלוהיו". כמו כן מאוחר יותר ראה העותר שקית צהובה בידיו של קשוע ושאל אותו "באם המטען בשקית" ונענה על ידי קשוע כי "המטען נמצא בתיק השחור עם הצעיר שנמצא עימנו".

על אף האמור, בגזר הדין קבע בית משפט את המשפט אשר הרשיע את העותר כי המאשימה לא הוכיחה "כל מניע למעשי הנאשם... במקרה דנן , לא הביאה המאשימה כל ראיה לתמוך בטענתה בדבר "חשש ממשי " למניעים אידיאולוגים שהניעו את הנאשם בביצוע מעשיו".

העותר אינו חולק על כך כי עניינו נופל במסגרת שתיים מתוך שלוש החלופות בהגדרת "אסיר ביטחוני" המפורטת בפקנ"צ 04.05.00 והשתיים הן:

א.אסיר אשר הורשע ונדון למאסר בגין ביצוע עבירה שעל פי טיבה ונסיבותיה הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת.

ב.מי שהורשע במעשה שהיה בו או שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה.

בהקשר זה ייאמר כי "עבירה ביטחונית מובהקת" מוגדרת בסעיף 3(ב) לפקודה כאחת מאלה המפורטות בנספח א', המונה בין היתר, עבירה של "סיוע לאויב במלחמתו נגד ישראל".

אין חולק כי העותר דנן הורשע בעבירה של "סיוע לאויב במלחמתו נגד ישראל", ונוכח קביעת בית המשפט שהרשיע את העותר, כי ידע שהמחבל נושא עימו מטען נפץ, הרי שמתקיימת גם החלופה השנייה לעיל, לצורך הגדרתו כאסיר ביטחוני.

על האמור לעיל אף העותר אינו חולק בכתב עתירתו, היינו קיום כל אחד מן התנאים הנ"ל.

אלא שבעתירתו טוען העותר כי יש לתת משקל גם לאמור בסעיף 1 (ד) לפקנ"צ 04.05.00 הקובע:

"ד. בכל מקרה יש לבחון את טיבה וטבעה של העבירה שהאסיר הורשע בה וכן את המניעים והנסיבות לביצועה.

אם העבירה בוצעה על רקע בטחוני או מתוך מניעים לאומניים תוגדר כעבירה בטחונית והאסיר יוגדר 'אסיר בטחוני' ".

העותר מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים באר שבע (כב' השופט א. ביתן) אשר ניתנה בתיק עע"א 5582/09 שבו היה גם כן מדובר בעותר שהורשע בהסעת תושב זר וב-5 עבירות הריגה וכן עשרות עבירות של חבלה חמורה. באותו מקרה נתקבלה עתירת העותר שם לשינוי סיווגו לאסיר פלילי רגיל.

לשם השלמת התמונה אציין כי בעבר שהה העותר במתקן כליאה יחד עם אסירים ביטחוניים תושבי השטחים אשר לגביהם נקבע כי הם בעלי רקע דתי או אידיאולוגי אולם לאחר מכן הועבר למתקן הכליאה בכלא שטה אשר נועד לאסירים ביטחוניים תושבי ישראל, לגביהם לא צוין כי יש להם רקע דתי או אידיאולוגי.

העותר אף עתר לבית המשפט בעבר פעמיים לשינוי סיווגו. עתירותיו נמחקו. לאחרונה עתר לבית משפט זה, אולם נוכח העובדה כי בית המשפט שוכנע כי העותר לא מיצה הליך בקשה מנהלית בשינוי הסיווג, המליץ לעותר לחזור בו מעתירתו ואכן כך נעשה. לאחר מחיקת אותה עתירה, הגיש העותר בקשה לשינוי סיווגו, אולם לטענתו לא נענה עד היום.

מכאן העתירה.