מנירב נ' נבון ואח'

החלטה

לפני בקשה לגילוי מסמכים ספציפי ומענה על שאלון ששלחו המבקשים - הנתבעים למשיב - התובע, וזה סירב לדרישה.

החלטה זו ניתנת לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בהליך בר"ע 21099-12-13.

גילוי מסמכים ספציפי

מעיון בהודעת המבקשים מיום 13.5.12 עולה כי המחלוקת בעניין הגילוי הספציפי מתמקד בסעיפים ב', ג', ד', ה', ו', יב', יג', יד' ו-טו' למכתב הדרישה מיום 14.10.10 (נספח ב' לבקשה המקורית).

הנחות המוצא שליווני בהחלטתי הן כדלקמן:

1. במשפט אזרחי יש לנהל את ההליך ב"קלפים פתוחים" ויש לאפשר גילוי מלא, ככל הניתן, בכפוף למגבלות (כגון הכבדה שלא לצורך, חוסר רלוונטיות של המסמך וכו').

2. המשיב הוא שבחר לפתוח את התובענה מול המבקשים, תוך שהגיש תביעה בגין 12 תגוביות שיש בהן לשון הרע, אשר נטען כי פורסמו על ידי המבקשים, בסכום גבוה, תחילה על סך של 3 מיליון ₪ ולאחר מחיקת סעיף 10א לכתב התביעה, על כ- 1.5 מיליון ₪. על המבקשים – הנתבעים, להתגונן כראוי מפני התביעה שנכפתה עליהם.

3. לצד זכות הגישה לערכאות יש גם חובות המוטלות על מי שבוחר לפתוח הליכים נגד יריבו (ואף על זה שאחר בחר לפתוח בהליכים כלפיו), ובין היתר, חובתו של בעל דין לגלות מסמכים ולאפשר את העיון בהם, להשיב לשאלונים, להודות בעובדות וכו'.

פשיטא, שאם המשיב היה צד להליכים רבים אזי בידו מסמכים רבים. היקף המסמכים שבדיו, גם אם יש בו כדי להכביד במידה מסוימת על המשיב, אין בכך בלבד כדי להוות טעם לדחות את הבקשה לגילוי המסמכים והעיון בהם. כדי לדחות בקשה לגילוי ועיון במסמכים שיש בהם רלוונטיות על הדרישה להוות הכבדה שלא לצורך.

בעניינינו אין מדובר בהכבדה שלא לצורך, ועל המשיב לגלות למבקשים את המסמכים שאפשר ויועילו להגנתם מפני התביעה.

המסמכים מושא סעיפים ב'-ו' למכתב הדרישה

בסעיף 7א(4) לכתב התביעה, תובע המשיב בגין פרסום לשון הרע בתגובית כדלקמן: "מנירב המאוס איש ריב ומדון הזה".

המבקשים חפצים להראות באמצעות מסמכים כאמור בסעיפים ג'-ו' לדרישה, שהם כתבי טענות, החלטות ופרוטוקולים של דיונים שהמשיב היה צד להם, כי המשיב הוא אכן איש ריב ומדון, וכי האמור בתגובית נופל לגדרה של הגנת "אמת דיברתי" הקבועה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

בסעיף 7א(10) לכתב התביעה, תובע המשיב פרסום לשון הרע בגין התגובית הבאה: "שותפיו הקודמים של התובע שברחו ממנו בבעתה".

המבקשים מבקשים להראות באמצעות מסמכים כאמור בסעיף ב' לדרישה אודות מערכת היחסים שהייתה בין המשיב ושותפיו ולהוכיח כי האמור בתגובית הוא בגדר "אמת דיברתי".

בסעיף 6ג' לכתב התביעה מתייחס המשיב לתגובית שהתייחסה לקביעות שנאמרו על ידי בית המשפט בתביעה של המשיב בנושא תמונות שונות שלטענתו רכש, ובה כונה המשיב שקרן. בכתב ההגנה טוענים המבקשים כי ניתן להסתמך על פסיקת בית המשפט להוכחת הנטען בתגובית, לרבות כי המשיב הוא "שקרן".

מנגד טוען המשיב כי מסמכים אלה מבוקשים מתוך רצון "לדוג" מסמכים, שכן, לטענתו, המבקשים מודים בבקשתם כי מסמכים אלה יש בהם כדי להעיד על שמו הטוב של המשיב או על היעדר שמו הטוב, ומכאן שהמבקשים אינם יודעים מה יעלה מהמסמכים המבוקשים והם מנסים לאסוף ראיות שיסייעו להוכחת הגנתם בדיעבד.

אין מדובר ב"דיג" ראיות אסור. חיפוש ראיות לצורך ניהול תובענה אינו פסול כשלעצמו. הוא הופך להיות "דיג" פסול כאשר הוא נועד לדוג ראיות שאינן קשורות לתובענה לשם מטרה אחרת לרבות לשם ניהול תובענה אחרת. זאת ועוד, כאשר בוחנים רלוונטיות של מסמכים לתביעה, די ברלוונטיות עקיפה כדי שיהיה מקום לחייב צד בגילויים.

באשר לטענת המשיב כי בחלק מהמסמכים הנדרשים לעיל יש משום "סוד מסחרי", אזי ניתן שהמשיב, בהסכמת המבקשים (סעיף 17 לתשובה מיום 8.11.12), ישחיר את הפרטים המהווים, לשיטתו, סוד מסחרי.