מנחמי נ' עיריית חיפה ואח'

החלטה

המבקשת גבתה קנס בגין דו"ח חניה. המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעת נזיקין בגין גביית הקנס. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

כללי:

בעלי הדין:

1.המבקשת כאן היא הנתבעת 1 בהליך העיקרי (להלן: "המבקשת").

2.המשיבה כאן היא התובעת בהליך העיקרי (להלן: "המשיבה").

ההליך העיקרי:

3. ביום 16.6.2013 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת וחברת שלמה השכרת רכב (1987) בע"מ (להלן: "הנתבעות"). התביעה נסבה סביב חיוב המשיבה בדו"ח חנייה על ידי המבקשת ומעשים או מחדלים הנלווים לאותו חיוב (להלן: "הקנס"). נטען כי התנהגות הנתבעות בהקשר זה הסבה נזק למשיבה והיא עולה כדי עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, עוולת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1966 ועוולת פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. לפיכך, התבקש סעד כספי בסך 200,000 ₪ (לצורכי אגרה) (להלן: "ההליך העיקרי" או "התביעה").

בקשת המבקשת:

4.ביום 16.9.2013 הגישה המבקשת בקשתה זו, בה ביקשה המבקשת שתי בקשות: האחת, סילוק ההליך העיקרי על הסף; השנייה, קבלת אורכה להגשת כתב הגנה עד יום מתן ההחלטה בבקשה דנן. באותו יום, בית משפט זה נדחתה השנייה וניתנה הוראה על הגשת כתב הגנה. להלן עיקר טענות המבקשת ביחס לבקשה הראשונה:

יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין: במסגרת התנגדות לביצוע שטר (ת"ט (שלום-חי') 9717-12-10) – שטר שניתן מאת המשיבה למבקשת לסילוק הקנס - הסכימו הצדדים כי המשיבה תשלם למבקשת 500 ₪ בגין אותו הקנס, בתמורה המבקשת לא תפעל לביצוע השטר בלשכת ההוצל"פ, ולפיכך ביקשו הצדדים את מחיקת ההתנגדות לביצוע השטר (להלן: "הסכם הפשרה"). בעקבות זאת, ביום 28.06.2011 הורה בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת שלומית פומרנץ) על מחיקת ההתנגדות לביצוע השטר וסגירת תיק ההוצל"פ (02-05288-10-4) וממילא נסגר התיק שבפניו. פסק דין זה הפך חלוט (להלן: "ההליך הקודם") ומהווה מעשה בית דין;

הסכם הפשרה לא קובע מפורשות שהמשיבה שמרה על זכויות תביעה נזיקיות עתידיות נגד המבקשת;

יש לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית: בית משפט זה כבית משפט אזרחי לא מוסמך לדון בשאלת חוקיות הקנס האמור, אלא בית המשפט לעניינים מקומיים כבית משפט פלילי. זאת משום שהתביעה מהווה למעשה השגה על הרשעה פלילית ותוצאותיה באמצעות שימוש בכלי דיוני אזרחי.

5.המשיבה טענה שיש לדחות את הבקשה. ואלו עיקר טענותיה:

1) ההליך הקודם איננו מהווה מעשה בית דין: ההליך הקודם עסק בעילה שטרית השונה מעילות התביעה; ההתנגדות לביצוע שטר לא נדונה לגופה ולא נדחתה;

2) הסכם הפשרה לא מאיין את זכות המשיבה לתבוע בכל עילה כל שהיא זולת עילת תביעה ביחס לתיק ההוצל"פ, משום שאין בהסכם הפשרה ויתור על זכויות עתידיות;

3) יש לבית משפט זה סמכות עניינית: התביעה איננה ערעור על הרשעה ועונש או ביטול גזר דין או הכרעת דין, אלא בבסיסה מצויה טענת התיישנות הקנס, שהיא בסמכות בית המשפט האזרחי (ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(ה) 715 (1999) (להלן: "עניין פסי"); לחלופין בית המשפט יש סמכות אגבית לדון בכך.

6.בתשובתה חזרה המבקשת על טענותיה.

דיון ומסקנות:

7.סעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע את סמכותו העניינית של בית המשפט השלום. סעיף 76 לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לדון ולהכריע בעניינים שאינם בסמכותו האמורה בסעיף 51 כאשר הובא לפניו ענין כדין והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר.