מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מ.מנסור בניין ושיפוצים בע"מ

החלטה

1.        לפניי בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, לפיה נתבקש בית הדין להטיל עיקול זמני, עד לסכום של 16,482 ₪, על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה, המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי המחזיקים אשר פרטיהם צוינו בבקשה, זאת עד למתן פסק דין בתובענה אשר הוגשה על ידי המבקש נגד המשיבה (להלן: "הבקשה").

 2.        להלן עיקרי טענות המבקשת:     

א.       המשיבה רכשה אצל המבקשת עבור עובדיה פוליסות ביטוח מנהלים, על פיהן התחייבה לשלם למבקשת מידי חודש בחודשו סכומים בגין הפרשות המעביד וניכויים משכר העובדים המבוטחים.

ב.        המשיבה, בניגוד להתחייבויותיה על פי פוליסות הביטוח ובניגוד להוראות הדין, לא העבירה את מלוא התשלומים שהיה עליה לשלם למבקשת בהתאם לפוליסות הביטוח שנערכו עבור העובדים, ונותרה חייבת למבקשת סך של 16,482 ₪ נכון לחודש 12/12 .

ג.         למבקשת עילת תביעה טובה כנגד המשיבה, הנתמכת בראיות מהימנות, וקיים סיכוי טוב ביותר שהמבקשת תזכה בתביעתה.

ד.       קיים חשש סביר וכבד מאד כי אי מתן צו העיקול כמבוקש, עלול לסכל לחלוטין את ביצוע פסק הדין שיינתן במסגרת התביעה לזכותה של המבקשת.

ה.הנזק שייגרם למבקשת ולעובדי המשיבה המבוטחים אצלה, באם תידחה הבקשה למתן צו עיקול זמני, גבוה בהרבה מהנזק שעלול להיגרם למשיבה, באם יינתן צו העיקול הזמני.

 3.        המסגרת הנורמטיבית:

א.       תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, לתקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

                      תקנה 362 לתקנות סדר הדין קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: