מנור נ' בארי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.5.2012 בתל-אביב:

ביום 21.5.2012 אירעה תאונת דרכים בין שני כלי רכב, רכב התובע ורכב הנתבעת 2 (בשים לב לאמור בפרוטוקול הדיון, בעמ' 1, ש' 18 – 19, אני מורה החלפת "דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ" בחברת "מש-דן תחבורה והיסעים בע"מ"), בו נהג הנתבע 1. התאונה אירעה ברחוב שטרית בתל-אביב.

להלן גרסאות הנהגים המעורבים, כפי שהועלו בכתבי הטענות מטעמם:

גרסת התובע:"בתאריך 21.5.12 עת עמדתי עם רכבי במעבר חצייה עמידה מוחלטת, לפתע הרגשתי חבטה עזה מאחור. רכב רישוי 7626968 נהוג בידי הנתבע לא שמר מרחב ופגע ברכבי מאחור" [ראו כתב התביעה].

גרסת הנתבע 1:"הנתבע יטעמן בהגינותו כי הסיע את האוטובוס בנסיעה ישרה בנתיב הימני ובעקבות שיירת כלי רכב שנסעו לפניו. דא עקא, כי רכב התובע הוסע בנתיב השמאלי, וכי לפתע סטה רכב התובע ימינה (אל הנתיב שבו הוסע האוטובוס) וכי רכב התובע הוסט והשתלב במרווח שנוצר בין האוטובוס לבין הרכב שהוסע מלפני האוטובוס וכתוצאה מכך קוצר משמעותית מרווח הביטחון ששמר הנתבע מהרכב שלפניו. אלא שלפתע בלם התובע חדות זאת בעקבות עצירת הרכב שלפניו וכתוצאה מכך אירעה התאונה הבלתי נמנעת, הגם שהנתבע בלם את האוטובוס ובשל המרווח הקצר שנוצר בין כלי הרכב אירעה כאמור התאונה" [ראו סעיפים 2 ו – 3 לכתב ההגנה].

לאחר בחינת הראיות ועדויות הנהגים המעורבים בדיון ובחינת ההדגמה שערך הנתבע 1 באמצעות רכבי הדגמה, אני מעדיף את גרסת הנתבע 1 על פני גרסת התובע:

גרסת התובע – בכל הקשור לנסיבות קרות התאונה ומהלך העניינים ברגעים שקדמו למועד התאונה – לא הייתה ברורה וחד משמעית; גרסת הנתבע 1 הייתה ברורה, עניינית וחד משמעית; אני מעדיף את גרסתו ועדותו של הנתבע 1 על פני גרסתו ועדותו של התובע;

הנתבע 1 הציג את טופס ההודעה לנתבעת 2 בה דיווח על התאונה, כאשר הדיווח בוצע יום לאחר מועד התאונה ותוכן הדיווח עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע 1 בדיון; התובע, מאידך, נמנע מלהציג את טופס ההודעה לחברת הביטוח, לדבריו – הטופס נותר אצל סוכן הביטוח [עמ' 2, ש' 8 – 9]; הימנעות התובע מהצגת טופס הדיווח – טופס אשר אמור להיערך בסמוך למועד התאונה ובו מועלית בפעם הראשונה הגרסה העובדתית – נזקפת לחובתו [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, מט (1) 450, 457)].

קודם לתאונה עקף התובע עם רכבו את רכב הנתבע 1; התאונה אירעה זמן קצר לאחר העקיפה (לטענת התובע – דקה קודם לכן [עמ' 2, ש' 29]), כאשר עובדה רלבנטית זו לא נזכרת בכתב התביעה, היא לא נטענה במהלך עדותו הראשית של התובע אלא הועלתה לראשונה בעת חקירתו הנגדית, במענה לשאלה שהתובע נשאל על ידי נציג הנתבעת 2 [עמ' 2, ש' 1 – 6]; הימנעות התובע מלהתייחס באופן ישיר ויזום לעובדה שהוא עקף עם רכבו את רכב הנתבע 1 מעלה שמדובר בעקיפה לא זהירה (כך כעולה מגרסת הנתבע 1 ומההדגמה שנערכה על ידו), אחרת לא הייתה סיבה להימנע מציון עובדה רלבנטית זו כבר בכתב התביעה; התנהלותו כאמור של התובע נזקפת לחובתו;

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית; התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים את הוצאות המשפט ע"ס 250 ₪ (בסה"כ עבור שני הנתבעים סך של 500 ₪).

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: