מנו נ' כהן ואח'

החלטה

הנתבע מס' 1 שמעון בצלאל כהן, [להלן: "הנתבע"] הוא מנהלה ובעל המניות של חברת "ש.ב כהן פרויקטים ובניה בע"מ" שהיא הנתבעת מס' 2 [להלן: "החברה"]. הנתבע הגיש תצהיר בשם הנתבעים התומך בבקשת הרשות להתגונן, נשוא החלטה זו, כנגד תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד, שהגיש התובע ב"סדר דין מקוצר".

הנתבע חתם על שני הסכמי שכר טרחה שונים עם התובע; האחד עבור ייצוג וטיפול בהגשת בקשת רשות להתגונן בתביעה שהוגשה כנגדו "בסדר דין מקוצר" [ ראה נספח ב' לכתב התביעה ] ולאחר קבלת רשות להתגונן נחתם הסכם שני עבור ייצוג וטיפול בתביעה שכנגד [ ראה נספח ו' לכתב התביעה ].

הנתבע אינו מכחיש בתצהירו כי חתם על הסכמי שכר הטרחה.

לטענתו, חתימתו הייתה רק למראית עין, זאת לאור סיכום בע"פ בין הצדדים, טרם חתימת ההסכמים, כי התמורה עבור הייצוג והטיפול המשפטי אשר יקבל הנתבע מהתובע, תהיה בעבודות שיפוץ ובניה שיעשה הנתבע בביתו של התובע.

לגישתו של הנתבע חרג התובע מכללי האתיקה האוסרים על עו"ד לקבל שכר טרחה שלא בכסף [ סעיף 9 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו - 1986];

אולם, בסעיף 28 לתצהירו טען הנתבע כי החל בעבודות הבניה והשיפוץ אצל התובע, לפי רישומיו, בתאריך 31.07.07.

חרף ניסיונו של הנתבע לבנות לו הגנה, ניסיון זה קרס בחקירה הנגדית אשר העלתה כי התביעה ב"סדר דין מקוצר" כנגד הנתבע, בגינה נחתם הסכם הטרחה הראשון בין הצדדים, הוגשה לבית המשפט ביום 19.11.07. [ ראה: "פרטים כללים –כתב תביעה" סומן במ/1 ].

בנוסף התובע הגיש בחקירה הנגדית אסופת מיילים בינו ובין הנתבע לאורך תקופה של מס' שבועות בעניין תשלום שכ"ט [סומנו כ במ/2 -במ/7]; התכתבויות אלו שומטות את טענת הנתבע כי הסכמי שכר הטרחה היו "למראית עין" בלבד היות והנתבע באותן התכתבויות לא יוצא כנגד הסכמי שכר הטרחה; אומנם עולה מאותן התכתבויות כי הנתבע חשב כי שכר הטרחה גבוה "... אין ספק שדרשת שכר גבוה מאד..." [ ראה במ/3 ], בד בבד עולה כי ידע והסכים כי עליו לשלם לתובע את שכרו בעבור השירותים המשפטיים אותם קיבל: "אני מעוניין להפגש עמך כדי להסדיר את ההתחשבנות בנינו......" [ ראה במ/4 ].

מהאמור לעיל עולה כי כל טענותיו של הנתבע לעניין תשלום עבור השירותים המשפטים אותם קיבל מהתובע בתמורה לעבודות שיפוץ ובניה, אינן עולות בקנה אחד עם המציאות ואין להן שחר.

עוד טוען הנתבע כי לא קיבל תשלום עבור עבודות הבניה והשיפוץ שביצע בבית התובע.

גם אם טוען הנתבע לטענת הקיזוז, אף אם לא נטענה כטענת קיזוז בשמה, הרי שאין היא מפורטת כלל מעבר לאמירה כללית וסתמית.

לא נמצא על כן כל פירוט כאמור בתצהיר הנתבע ומכאן קצרה הדרך לקביעה שאין מקום לתת את הרשות להתגונן בטענה האמורה; כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב1 עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג4 עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. ׂפד"י מו2 עמ' 273 בעמ' 278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 ].

מהאמור לעיל עולה כי הבקשה אינה מעלה עילת הגנה והיא כללית וסתמית.

הבקשה נדחית.

הנתבע יישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של - .3,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

התובע רשאי לקבל פסק דין על פי טופס מתאים שיוגש.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: