מנהל מקרקעי ישראל נ' א.א. החברה הישראלית לטיפול בפסולת בע"מ

החלטה

לפניי בקשת הנתבע 2, מי שהיה בתקופה הרלבנטית המנהל ובעל השליטה בנתבעת 1, לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי והיעדר אפשרות להתגונן.

התובענה, שהוגשה ביום 11.10.11, היא תביעה כספית לפיצוי בגין הוצאותיה הצפויות של המדינה בשיקום אתר ההטמנה שנוהל על ידי הנתבעים, כנטען, תוך הפרת חיובים חוזיים, נזיקיים וחיובים על פי דין.

טענות ההתיישנות והשיהוי עוקבות אחר מועדי החוזים שכרתו הנתבעים עם התובעת. אולם, עילות התביעה הן ההפרות של החיובים הנזכרים, והנזק שנגרם לתובעת בעטיין של הפרות אלה.

לו שיקמו הנתבעים את האתר – לא הייתה המדינה צפויה לשאת בעלות הנדרשת לשיקומו; ולא היה מתגבש יסוד הנזק שעליו נסבה התביעה הכספית הנדונה, והמהווה יסוד בלעדיו-אין בעילותיה.

הסכם הפשרה מיום 25.10.04, שנכרת פחות מ-7 שנים לפני הגשת התביעה, קבע חיוב חוזי על הנתבעים לשקם את האתר. לא נקבע מועד להשלמת השיקום; ולמעשה השיקום הותלה עד קבלת האישורים הנדרשים לפי כל דין.

גרימת מפגע מכוננת חובה להסרתו, לצורך מניעת נזקו הצפוי. כלומר, המחדל מלהסיר את המפגע מכונן עוולה עצמאית מגרימתו. לפיכך הפרת החובה אינה מסתיימת בתום מעשה הגרימה; אלא נמשכת עם הימשכות המחדל מהסרתו.

לו שיקמה המדינה את האתר, והיו חולפות 7 שנים מאז בטרם הייתה המדינה מגישה תביעה לשיפוי בגין הוצאותיה – שאני.

אולם, בענייננו טרם חלפו 7 שנים מאז שהתגבשה חובת הנתבעים לשקם את האתר, בתום פעולות ההטמנה. ההפרות נמשכות, וההוצאות שהמדינה תובעת פיצוי בגין הצורך הצפוי בהוצאתן – טרם הוצאו בפועל.

בנסיבות אלו, אין יסוד לטענת ההתיישנות.

אין גם יסוד לטענה כי דין התובענה לסילוק על הסף מחמת שיהוי. ביסוס הטענה למחילה או לחוסר תום לב מצד התובעת, או להסתמכות מצד הנתבעים – מחייב בירור ראייתי.

אין גם יסוד לטענה כי אי-צירוף חוות-דעת לכתב התביעה, בעניין שאינו עניין שברפואה, מכונן עילה לסילוק על הסף.

הבקשה נדחית.

הנתבע-המבקש יישא בהוצאות התובעת-המשיבה בגין הבקשה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: