מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' עראקי

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ובקשה להארכת המועד להגשתה.

עסקינן בתביעת מנהל מקרקעי ישראל לדמי חכירת נכס מקרקעין.

בבקשותיה ובתצהיר התומך בהן טענה הנתבעת, כי האזהרה בדבר תיק ההוצאה לפועל נשוא התובענה דנן מעולם לא נמסרה לה וכן שהנתבעת מכרה את הנכס נשוא התביעה לאחר זה מכבר, ולפיכך אין הנתבעת חייבת בדמי החכירה.

2. הנתבעת לא התייצבה לדיון אליו זומנה כדין ומטעמה התייצבו בא כוחה ובן משפחתה. ב"כ הנתבעת טענה, כי הנתבעת קשישה סיעודית ומחמת מצבה הרפואי אין באפשרותה להתייצב לדיון. ב"כ הנתבעת לא הציגה תעודת רופא בהתאם להוראת סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 התומכת בטענה בדבר המצב הרפואי המונע את התייצבות הנתבעת לדיון ודי בכך כדי לדחות את בקשתה להארכת המועד.

3. אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. בטיעונה בפני פירטה ב"כ הנתבעת, כי ידעה על קיומה של התביעה על סכום קצוב, אשר הוגשה כנגד הנתבעת למצער עשרה חודשים לפני הגשת התנגדותה לביצוע תביעה על סכום קצוב והבקשה להארכת המועד. אמנם, הכלל הוא, כי פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת התנגדות לביצוע שטר או תובענה נמנית מעת המצאתה בפועל של האזהרה בדבר הגשת השטר או התביעה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. ראו: רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668. יחד עם זאת מקום בו הנתבעת יודע על הגשת התביעה על סכום קצוב לביצוע, שוכר בעקבות זאת את שירותיו של עורך דין וזה אף פונה אל בא כוח התובע ומנהל עמו דין ודברים משך חודשים רבים בנוגע לתביעה, מושתק הנתבע מלטעון, כי טרם חלף פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת הגנתו מפאת אי המצאת התביעה לידיו. ראו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (פורסם במאגרים).

4. בדיון שהתקיים בפניי אף טענה ב"כ הנתבעת, כי היא פנתה אל ב"כ התובע בבקשה לפרוע את חוב דמי החכירה שהצטבר בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, שכן עילת התביעה בגין החוב שהצטבר בגין השנים שקדמו לפרק זמן זה התיישנה. אליבא דב"כ הנתבעת ב"כ התובע סירבה להסתפק בפירעון החוב רק בגין שבע השנים האחרונות כאמור. דא עקא, שהנתבעת כלל לא טענה בכתבי הבי דין אותם הגישה, כי עילת התביעה התיישנה, כולה ומקצתה, ולפיכך לא ניתן לשעות לטענת ההתיישנות אותה יש לטעון בהזדמנות הראשונה.

מכל המקובץ עולה, כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד מחמת אי התייצבו לדיון, מחמת היעדר הגנה לגופו של עניין וכן בהעדר כל טעם המצדיק את האיחור בהגשת ההתנגדות.

אשר על כן נדחית בזה הבקשה להארכת המועד.

הנתבעת תישא בשכר טרחת ב"כ התובע בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: