מנהל מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח ס.מ

#1#>

השופטת ש. דברת

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית משפט השלום באשקלון בתיק 65989-03-16 מיום 23.9.20, שניתן על ידי כבוד השופטת סבין כהן, אשר קיבלה בקשת המערערת להרוס את המבנה שהוקם ללא היתר בחלקה 62 בגוש 326 במושב באר-טוביה, על ידי ס.מ ז"ל אך התנתה זאת בתנאים.

    

   העובדות הרלוונטיות לענין:

2. ס.מ ז"ל (להלן - "המנוח") היה בעל הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 62, גוש 326 במושב באר-טוביה בגודל 2.495 דונם, אותם רכש מה"ה יונס ( להלן - "יונס") עפ"י ההסכם מיום 29.8.77 (להלן - "המקרקעין") אשר הוגדרו בהסכם כמשק עזר, כאשר הסכם החכירה הסתיים ביום 21.3.80.

   על פי סעיף 3 להסכם החכירה רשאי היה המנוח לבנות במקרקעין בית אחד בלבד.

   ביום 9.7.15, התברר כי נבנתה במשק יחידת דיור נוספת בשטח של כ - 140 מ"ר ללא היתר בניה וללא אישור המערערת.

   בעקבות זאת הוצא צו הפסקה מנהלי על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ואשר נמסר לב"כ המנוח, עו"ד ד.מ  ביום 19.7.15. יאמר כבר כאן, שעו"ד מ. נשוי לבתו של המנוח, שהיא גם היורשת של המנוח.

   עיקר ההגנה של המנוח, בכתב ההגנה ובניהול ההליך, כי רכש נחלה כעולה מהסכם החכירה של יונס מיום 19.8.62, שנרשם בלשכת רישום המקרקעין ומשטר העברת זכויות חכירה מיום 14.6.78, ומכיוון שמדובר בנחלה זכאי המנוח לבנות עליה יותר מבית אחד ועל כן אין מקום לצו הריסה.

   מנגד הטענה העיקרית של המערערת שכל שרכש המנוח היה משק עזר, שיכול לבנות עליו יחידת דיור אחת.

    

   פסק הדין של בית המשפט

3. ביהמ"ש מותח ביקורת על המערערת אשר עותרת בדלת אחורית במסגרת תביעה לשימוש חורג, שביהמ"ש יכריע בסוגיית ההסכם שצריך להיחתם בין הצדדים כאשר קביעה לתיקון זכויות החכירה, אינה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום ועל כן תוכרע הסוגיה שבמחלוקת ככל שהיא נדרשת לצורך הכרעה בסעד העיקרי; כאשר השאלה במרכז הדיון - טיב הזכויות שיש למנוח במקרקעין, האם מדובר בנחלה או במשק עזר, הגם שההכרעה בשאלה זו היא עקיפה, אך זו השאלה המרכזית לדיון ונכון היה להביא את העניין להכרעת בית-המשפט לערכאה המוסמכת.