מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' דרף

פסק דין

מבוא

1.זוהי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין הידועים כגוש 5101 חלקה 129, וגוש 3797 חלקות 308 ו- 208, בקרית עקרון (להלן: "המקרקעין").

טענות הצדדים

2.התובע טען כי הנתבע מחזיק במקרקעין ללא כל זכות שבדין, ללא כל הסכם וללא אישור. התובע טען כי הנתבע עושה שימוש במקרקעין, מבלי לשלם כל תשלום לתובע ו/או לכל גורם אחר, ולפיכך, יש להורות על פינויו וסילוק ידו מהמקרקעין.

3.הנתבע טען כי הוא בעל זכויות קנייניות במקרקעין, ועל כן, לא ניתן לפנותו מהם. הנתבע ביסס את טענתו בדבר זכויותיו במקרקעין על מספר נימוקים, כדלקמן:

(א) זכותו הקניינית של הנתבע במקרקעין אושרה על ידי התובע במסגרת הסכם שנחתם בין הצדדים, ועל כן, התובע אינו יכול לחזור בו.

(ב) השתק פלוגתא – שאלת זכותו של הנתבע במקרקעין נדונה והוכרעה על ידי בית המשפט בהליכים משפטיים קודמים.

במסגרת טענה זו הנתבע הוסיף וטען גם להשתק שיפוטי, כיוון שלטענתו התובע טען בתביעתו טענות עובדתיות הסותרות טענות עובדתיות אותן טען בהליכים משפטיים קודמים.

4.טענות נוספות של הנתבע בנוגע לזכויותיו מקרקעין, שנטענו על ידו בבקשת הרשות להתגונן, כגון טענה כי רכש את המקרקעין וטענה כי הוא בר רשות במקרקעין, נזנחו על ידו בהמשך, ולכן אתייחס אליהם רק בקצרה.

העובדות שאינן מצויות במחלוקת

5.הנתבע מחזיק במקרקעין עוד משנות ה – 80, ומנהל שם בית עסק לעיבוד שיש ומכירתו. שאלת מגורי הנתבע במקרקעין מצויה במחלוקת בין הצדדים.

6.ביום 30.12.96 נחתם בין הצדדים הסכם לפינוי הנתבע מהמקרקעין (להלן: "הסכם הפינוי").

במסגרת הסכם הפינוי הוסכם כי הנתבע יפנה את המקרקעין ויעביר את החזקה בהם לתובע תוך 36 חודשים. בתמורה התחייב התובע לשלם לנתבע סך של 120,000$ ולהעמיד לרשותו מגרש אחר.

הצדדים הגישו את הסכם הפינוי לאישור בית המשפט, וביום 12.1.97, קיבל הסכם הפינוי תוקף של פסק דין על ידי בית משפט השלום ברחובות (המ' 123/97).

7.בסוף חודש מאי 1998 הנתבע הודיע לתובע כי אין באפשרותו לשלם עבור המגרש החלופי בהתאם לקבוע בהסכם הפינוי .

במכתב מיום 28.5.98 התובע השיב לנתבע כי בקשתו לביטול הסכם הפינוי תובא בפני ועדת העסקאות הקרובה של התובע.

בתגובה למכתב זה, הנתבע פנה לתובע בבקשה לדחות את ביטול העסקה בשל מצבו הכלכלי הקשה, עד שיקבל את הכסף ויסדיר את התשלומים.

התובע לא נענה לבקשת הנתבע, ובמכתב מיום 22.12.98 דרש התובע את פינוי הנתבע מהמקרקעין תוך 30 ימים, וכן דרש תשלום פיצויים בגין הפרת הסכם הפינוי.

8.ביום 30.4.02 פתח התובע בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבע לצורך פינויו מהמקרקעין. לכן, הנתבע הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב למתן פסק דין הצהרתי שיורה על ביטולו של פסק הדין שאישר את הסכם הפינוי (ת.א. 187874/02), וכן בקשה לצו מניעה זמני המורה לתובע להימנע מפינויו מהמקרקעין.