מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' בן זכאי מושב עובדים להתיישבות שיתופית ואח'

החלטה

כללי

1. התובע ביקש רשות לפצל את סעדיו.

2.בתאריך 3.9.06 התובע הגיש תביעה למתן צו מניעה קבוע, צו הריסה, סילוק יד והיתר לפיצול סעדים.

לפי הנטען בתביעה, הנתבע 2 הינו בר רשות במקרקעין, הידועים כמשק 76 במושב בן זכאי, והקים במקרקעין סככה למטרת אחסנה, בניגוד לחוזה המשבצת, ללא קבלת היתר כדין, בניגוד לחוק התכנון והבניה וללא הסכמת התובע.

3.בסעיף 24 לכתב התביעה ביקש התובע כי בית המשפט יתיר פיצול סעדים, על מנת שלאחר שיופסק השימוש החורג ויתגבשו נזקיו של התובע, הוא יוכל לתבוע את דמי השימוש הראויים המגיעים לו למשך כל תקופת השימוש החורג.

4.בתאריך 24.6.09 בית המשפט אישר הסכם פשרה בין התובע לבין הנתבע 1, ונקבעו מועדים להגשת תצהירי התובע והנתבע 2. עד היום לא הוגשו תצהירים מטעם מי מהצדדים, לנוכח מו"מ שהתנהל ביניהם, ואשר בסופו של דבר לא עלה יפה.

5.לאור העובדה שהמו"מ לא צלח, עתרה ב"כ התובע למתן היתר לפיצול סעדים, וב"כ הנתבע 2 התנגד לכך.

טענות התובע

6.ב"כ התובע טענה כי על פי ההלכה הנוהגת בתביעות של פינוי וסילוק יד, בגלל שמדובר בעילה מתמשכת, אין צורך בהגשת בקשה נפרדת לפיצול סעדים, וקיימת אפשרות לתבוע סעדים כספיים לאחר שהפינוי יבוצע, ואם מתבקש פיצול סעדים, ראוי שינתן.

טענות הנתבע 2

7.ב"כ הנתבע 2 טען כי רק לאחר שבית המשפט יקבע כי היה שימוש חורג במקרקעין, כי אז יהיה מקום לדון בבקשה לפיצול סעדים. כל עוד לא נקבע שהנתבע 2 השתמש במקרקעין שימוש חורג, אין צורך בפיצול הסעדים.

דיון והכרעה

8.תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מאפשרת לתובע לשייר לעצמו את האפשרות לתבוע בעתיד סעד נוסף, בשל אותה עילה, כדלקמן:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

9.ב-רע"א 1156/02 ורע"א 1238/02 עבד אל סלאם חיר ו-9 אח' נ' אלון לידאי,פ"ד נז (3) 949 (תסש"ג/תשס"ד 2003), התייחס בית המשפט לסוגיה של פיצול סעדים, וקבע:

"רשות לפצל סעדים נדרשת במקרה שבו זכאי תובע לסעדים אחדים בשל עילה אחת וחושש הוא שאם לא יתבע את כולם כאחד, לא יהיה זכאי לתובע את האחרים. במילים אחרות, אם יבוא המשיב לתבוע סעד של סילוק יד, לא יהיה זכאי לתבוע סעד של דמי שימוש ראויים".

10.תביעת התובע לדמי שימוש ראויים, שיסודותיה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, טרם התגבשה בעת הגשת התביעה, שהרי באותה עת, לטענת התובע, הנתבע 2 עשה שימוש חורג במקרקעין.

אם לאחר בירור התביעה, יוכח כי הנתבע 2 אכן עשה שימוש חורג במקרקעין בתקופה מסוימת, כי אז יהיה זכאי התובע לתבוע מהנתבע 2 דמי שימוש ראויים למשך תקופת השימוש החורג, ולכן ראוי להתיר לתובע לפצל סעדיו.

אני דוחה את טענת הנתבע 2, לפיה יש להמתין לסוף הדיון בתביעה, על מנת לקבוע האם יש ליתן לתובע סעד של פיצול סעדים.