ממן נ' יורי ואח'

החלטה

לפניי בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בבאר שבע.

עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע ( להלן: המשיב) נגד הנתבעים ( להלן: המבקשים) על סך 15,000 ₪. כתב התביעה מפרט מסכת של הפרות נטענות של המבקשים, מכוח הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים , ובין היתר, נטען להפרות בגין אי תשלום דמי שכירות ( סעיף 16 לכתב התביעה ).

לטענת המבקשים, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה, וזאת מאחר שמקומו של המושכר ומקום מגוריהם של המבקשים הינו בבאר שבע.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה מכוח הוראת סעיף 12 להסכם השכירות, ואשר לפיה במידה ותתעורר מחלוקת בין הצדדים ביחס להסכם, תועבר זו להכרעתו של בית המשפט בעכו או בנהריה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אף שכתובת המבקשים בבאר שבע, ושם גם נמצאת הדירה שהושכרה, לפי הוראת סעיף 12 להסכם השכירות , הסמכות המקומית לדון במחלוקות הנוגעות להסכם מסורה לבית משפט השלום בעכו או בנהריה. לפיכך, בית משפט זה בעל סמכות מקומית לדון בתובענה דנן.

מעבר לכך, חוזה השכירות " שותק" בעניין המקום לתשלום דמי השכירות. סעיף 14(ב) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א- 1971, קובע כי : " דמי השכירות ישולמו, באחת הדרכים המקובלות, במקום עסקו של המשכיר, ובאין לו מקום עסק-במקום מגוריו" , וכן לפי הוראת סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 : " חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק- במקום מגוריו הקבוע". משכך , ומשכתובתו של המשכיר-המשיב בעיר נהריה, בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה מכוח תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב במגמת הפסיקה שלפיה אין ליחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית (רע"א 1882/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נה(4) 473), אני מורה בזאת על דחיית הבקשה.

עניין ההוצאות יילקח בחשבון בסוף ההליך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: