ממן ואח' נ' אסייג ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 19/7/11 ובמסגרתו התקבלה התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המשיבים נגד המבקשים, זאת על פי בקשת המשיבים.

המשיבים טענו כי חרף העובדה שכתב התביעה מטעמם הוגש ביום 19.5.11, אזי לא הוגש כתב הגנה מטעם המבקשים בתוך המועד שנקבע על ידי בית המשפט.

בהחלטת בית המשפט מן הדיון ביום 19.5.11 נקבע כי נוסף על הגשת כתב ההגנה, יודיעו המבקשים בתוך אותו פרק זמן של 30 הימים, עמדתם ביחס להצעת בית המשפט לקיים הליך גישור בתיק זה. משלא הוגשה הודעה ביחס לגישור, ניתנה ביום 20.6.11 החלטה נוספת ובה ארכה להגשת ההודעה בעניין הגישור. המועד חלף עבר ולא הוגשה כל הודעה שהיא מצד המבקשים. כך גם לא הוגש כתב הגנה לתביעה שכנגד.

בנסיבות אלה, זכאים היו המשיבים לעתור לקבלת פסק דין כנגד המבקשים וכך היה.

2.ביום 4.8.11 הוגשה בקשה זו לביטול פסק הדין.

לטענת המבקשים, בשל לידת ילדם של המבקשים, היה קושי לקיים מפגש לצורך דיון בהצעת בית המשפט לפנות לגישור ולאחר שנועצו ונתנו המבקשים את הסכמתם, סברו כי לעת עתה, אין צורך בהגשת כתב הגנה, משפונים הצדדים להליך גישור.

המבקשים טוענים כי סברו בתום לב כי משבחרו בהליך גישור, מוקפאים ההליכים בבית המשפט ולא היתה להם כל כוונה להפגין זלזול או התעלמות מן ההליך המשפטי. עוד הפנו המבקשים לטענותיהם בכתב התביעה וטענו לסיכויי הצלחה גבוהים בתביעתם ובהגנתם מפני התביעה שכנגד.

לבקשה צורפו תצהיר ב"כ המבקשים, תצהיר המבקשת וכן כתב ההגנה לתביעה שכנגד, אשר טרם הוגש לבית המשפט.

מנגד, טוענים המשיבים כי המדובר בטענות תמוהות וכי אין מקום לקבל את הבקשה בשים לב לפרק הזמן אשר חלף מבלי שהוגש כתב ההגנה ומבלי שהמבקשים טרחו להגיב להחלטות בית המשפט.

3.         ביטול מחובת הצדק אינו מוצדק, בנסיבות העניין, שכן החלטות בית המשפט הומצאו למבקשים ועל כך, אין עוררין.

4.באשר לביטול על פי שיקול דעת, יש לבחון בענייננו, שניים:

האחד, מהי הסיבה לאי היענות המבקשים להחלטות בית המשפט

והשני, מהם סיכויי ההצלחה של המבקשים אם יבוטל פסק הדין.

מדובר בשני תנאים מצטברים שעל ביהמ"ש לשקול, כאשר השאלה השניה היא החשובה יותר ובעלת המשקל הכבד יותר. עם זאת, "ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בענין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין". (ע.א 276/72, פרידמן נ' פרידמן פ"ד יז, 349, 358א).

5.אכן, בפרקטיקה, כאשר צדדים מביעים הסכמתם לקיים הליך גישור, מוקפאים ההליכים בבית המשפט. משכך, איני מוצאת את טענת המבקשים כי סברו, בתום לב, שההליך יוקפא והם יפנו לגישור, כטענה תמוהה, כפי שסבורים המשיבים ומוכנה אני לקבל כי אכן כך סברו. עוד אציין כי התנהלות המבקשים בתיק זה אינה מצביעה על זדון או על זלזול.

עם זאת, אין חולק כי עמדת המבקשים לא הועברה במועד, וזאת, מבלי שהוגשה כל בקשה שהיא לבית המשפט למתן ארכה. גם לאחר שניתנה ארכה, ביוזמת בית המשפט, לא ניצלו אותה המבקשים לצורך הגשת עמדתם ו/או בקשה למתן ארכה להגשת כתב ההגנה עד לאחר הליך הגישור.

עיון בטענות המבקשים כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד אשר צורף לבקשה לביטול פסק הדין, מעלה כי לא ניתן בשלב מוקדם זה לקבוע כי למבקשים סיכויים נמוכים להתגונן. על פניו, ניתן לומר כי ישנם סיכויי הגנה נאותים.

לכך יש להוסיף את שיקולי היעילות, אשר מובילים, במקרה זה בפניי, למסקנה כי בפועל, לא ייגרם כל נזק או פגיעה כתוצאה מביטול פסק הדין, שהרי ממילא, התביעה העיקרית עודנה מתנהלת ובית המשפט יידרש, במסגרתה, לכל אותן שאלות הקיימות גם בתביעה שכנגד.