ממליה נ' גולסה

פסק דין

1.התובע והנתבעת חתמו ביום 16.11.08 על הסכם שכירות של דירה ברח' הפיקוס 135 בנווה ימין לתקופה של 12 חודשים מיום 1.12.08 ועד 30.11.09.

2.לטענת התובע עזבה הנתבעת את הדירה ב- 15.5.09 באופן חד צדדי בלא שהציעה דייר חלופי כמצויין בס' 17 לחוזה השכירות.

משהשכיר את הדירה ב- 1.7.09 תובע התובע את סכום השכירות עבור חודש יוני ועוד סכום של 750 ₪ עבור צריכת חשמל ודמי שמירה.

3.על פי גרסת הנתבעת בכתב הגנתה ובפניי הודיעה לתובע בהתראה של חודשיים, ביום 12.3.09, בדבר רצונה להפסיק את השכירות ועזבה בפועל את הדירה ב- 15.5.09.

משביקשה הנתבעת לדאוג לדייר חלופי על פי ס' 17 לחוזה – ציין בפניה, לטענתה, התובע כי ידאג לזה בעצמו בשל כוונתו לעדכן את סכום השכירות יחד עם תוספת תשלום בגין מים.

4.לא היתה מחלוקת כי התובע הוא זה שפרסם את המודעה לצורך איתור שוכר פוטנציאלי, ועל כי הגיעו מתעניינים לשכור את הדירה בפרק הזמן שעוד התגוררה שם הנתבעת.

לא היתה מחלוקת גם כי ב- 4.6.09 אף נחתם חוזה שכירות של התובע עם שוכר חדש שנכנס לדירה ביום 1.7.09.

5.גדר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת פרשנותו של ס' 17 להסכם השכירות באשר במקרה בו ירצה השוכר להפסיק את השכירות יהיה עליו לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה או להמציא דייר במקומו לשביעות רצונו של המשכיר ובהסכמתו.

בסיפא של הסעיף מצויינת האפשרות כי הצדדים מותרים להסכים על דרך אחרת להפסקת השכירות טרם זמנה.

6.מחד, מציין התובע כי לא ויתר על תשלום דמי השכירות עבור חודש יוני בנסיבות שנוצרו, ומאידך – מציינת הנתבעת כי הצדדים הסכימו על הפסקת השכירות טרם זמנה ללא חובה כלשהי מצידה לאתר שוכר פוטנציאלי או לשלם את דמי השכירות עבור תקופה בה לא התגוררה בדירה.

7.לאחר שנדרשתי לטיעוני הצדדים הנני מעדיפה באופן מובהק את גרסת הנתבעת על גרסת התובע.

לו סבר התובע כי היתה זו חובתה של הנתבעת לשלם את יתרת השכירות במסגרת ס' 17 לחוזה – היתה יוצאת מאצלו דרישת תשלום עבור יתרת התקופה (דהיינו – מ- 1.6.09 ועד סוף התקופה). לא היתה דרישה כזו מצידו של התובע.

עוד יאמר, כי היה זה התובע שבהתנהגותו דאג לאיתור שוכר פוטנציאלי – באופן שלא חייבו עפ"י חוזה השכירו כאשר עפ"י ס' 17 על השוכר היה להמציא דייר אחר לשביעות רצונו של המשכיר ובהסכמתו.

התנדבותו של התובע לדאוג לשוכר פוטנציאלי, יחד עם העובדה כי עדכן את סכום השכירות וכן קבע תשלום עבור מים נוסף לסכום השכירות (כפי שלא דרש מהנתבעת) – מלמדים כי היה זה האינטרס המובהק של התובע שלא לקבל את התשלום עבור יתרת התקופה מהתובעת בשל העובדה כי הסכים שתצא מהדירה במועד בו עשתה זאת ללא חיובה בתשלום נוסף.

עוד יצויין, כי לא יצאה מאצל התובע כל דרישת תשלום עבור החודש הנוסף או התחשבנות עבור צריכת חשמל ודמי שמירה עובר להגשת כתב התביעה, כשבשיחות שהתקיימו בין הצדדים לאחר עזיבתה של הנתבעת היתה זו היא שציינה יתרת חוב כלפיה לאחר קיזוז חשבון החשמל מחוב התובע לנתבעת בגין מחצית חודש מאי.

8.לא הוצגה בפניי כל אינדיקציה לגבי גובה התשלום הנוגע לחשמל.

9.לפיכך התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

10. התובע ישיב באופן מיידי לנתבעת את צ'ק הבטחון שהפקידה אצלו.

11.ערעור ברשות תוך 15 יום.