מלר ואח' נ' יאמין ואח'

פסק דין

כללי

לפניי תובענה בה עותרים התובעים לביטול הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 04.01.09, לפיו מכרו התובעים לנתבעים זכויות במשק 51 במושב גני יוחנן (להלן: "המשק"), המהווה חלקה 45 בגוש 3804 (להלן: "ההסכם" או "הסכם המכר"), בטענה כי מדובר בהסכם "למראית עיין" בעוד שההסכם האמיתי בין הצדדים היה הסכם הלואה.

 טענות הצדדים:

טענות התובעים- בתמצית

1. ההסכם הינו הסכם ל"מראית עין" ומטרתו להוות בטוחה להסכם הלוואה ולכן דינו להתבטל.

2. התובע 1 (להלן: "התובע" או "מר מלר") נקלע לקשיים כספיים עליהם ידע הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "מר מר יאמין").

3. בין התובע לבין הנתבע היו קשרי חברות טובים וקרובים. התובע לווה בעבר ממשפחת הנתבע כספים ובסוף שנות 2008 פנה לנתבע וביקש לקבל ממנו הלוואה. הנתבע הציע כי ילווה לתובע סך של 1,400,000 ₪, אך התנה זאת בקבלת בטוחה, ולכן הוסכם בין הצדדים כי ייחתם הסכם מכר שישמש כבטוחה, ובעיקר כדי להציג לאביו של הנתבע את החוזה כבטוחה, שכן מקור הכסף להלוואה היה אביו של הנתבע.

4. לאחר שהתובע והנתבע סיכמו תנאי הסדר ההלוואה, הם חתמו על ההסכם, אך לתובע היו את כל הסיבות להאמין כי ההסכם הינו הסכם הלוואה ולא הסכם מכר ששימש כבטוחה בלבד, כדי להציגה לאביו של הנתבע.

5. התובע האמין לנתבע ובטח בו, ולא ייחס כל חשיבות לתמורה שנקבעה בהסכם בגין המשק. התמורה שננקבה בהסכם המכר, בסך של 2,200,000 ₪ (להלן: "התמורה") הייתה נמוכה באופן משמעותי משוויה בשוק, שעמד לפי דו"ח שמאי שניתן לבנק כחודש ימים לפני החתימה על ההסכם, על סך של 2,930,000 ₪ בתנאי מימוש מהירים ו- 3,450,000 ₪ בתנאי שוק רגילים.

6. הנתבעים שילמו ביום 04.01.09 סך של 579,079 ₪ (להלן: "התשלום הראשון").

עו"ד קובי שקד (להלן: "עו"ד שקד"), שערך את החוזה והיה נאמן על שני הצדדים, קיבל את הכסף מהנתבעים, ומסר אותו לידי נושה של התובע.

7. התובע שהיה סבור, כל אותה עת כי מדובר בהסכם הלוואה פעל לפי ההסכם, ושלושה ימים לאחר תשלום התשלום הראשון, ביום 07.01.09 רשם משכון לטובת הנתבע ברשם המשכונות, וזאת כביטחון להחזר ההלוואה כאשר המשכון הינו לחמש שנים (להלן: "רישום המשכון").