מלכיאל שרבט נ' בכור שרבט ואח'

פסק דין

המבקש עותר לביטולו של הסכם בוררות, בו הסכימו בעלי הדין להעביר את כלל הסכסוכים הרבים שביניהם להכרעתו של בורר. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון. לבקשתו הצטרפו המשיבים מאיר, יעקב ויאיר שרבט, ושאר באי ביתו של המבקש. המשיבים 1-5, ושאר באי ביתם מבין יתר המשיבים, מתנגדים לביטולו של ההסכם.

ביסודה של התובענה עומדת טענת המבקש, לפיה כשל הניסיון לפתור את הסכסוך ארוך השנים בבוררות, כשלון שבא משום התנהגותם של המשיבים 1-5, שאינם מעוניינים בסיומו של הסכסוך. בטענות אלו של המבקש לא השתכנעתי כלשהו. אכן, הבוררות נמשכת מזה שנים אחדות, אלא שכפי שהבעתי את דעתי בעבר, אנו מדברים על סכסוך מורכב מאוד, שבירורו יכול ויארך זמן. הליך הבוררות נקטע באבו, עם התפטרותו של הבורר כב' השופט בדימוס י' לויט, התפטרות שבאה ערב החלטתו בשאלה הראשונה שהציב לעצמו, משמע קביעת מסת הנכסים (על החלטתי לחייבו במתן פסק בורר בסוגיית מסת הנכסים תלוי ועומד ערעור בבית המשפט העליון). אינני מתרשם, כי דווקא המשיבים 1-5 הם שמערימים קשיים על המשך בירורו של הסכסוך. דווקא התנגדותו של המבקש להמשך הבוררות, בטרם ייפסק בשאלת מסת הנכסים, עשויה לדחות את ההכרעה בסכסוך רב השנים.

לא השתכנעתי, אם כן, בטענה, לפיה המשיבים מערימים קשיים בניהולה של הבוררות. אין לי להידרש לטענות השונות שמעלה המבקש בהקשר זה, באשר לא ראיתי בהן משום ביסוס של עילה לביטולו של הסכם הבוררות. לשם סיבור האוזן אזכיר אחדות מן הטענות. המבקש הצביע, למשל, על כך, שהמשיבים 1-5 התנגדו, באחד הדיונים אצל הבורר, להעדתו של עד זה או אחר. בכך הוא ביקש ללמוד על רצונם של המשיבים לשבש את ההתדיינות בבוררות. טענה זו אין לה כל יסוד. בידי המשיבים להביע את עמדתם בפני הבורר בכל סוגיה, לרבות בשאלת זימונם של עדים, והבורר מוסמך להחליט במחלוקת. בכך אין כדי להצביע על שיבוש הבוררות. הוא הדין ביחס לטענה שנשמעה מפי המבקש, לפיה בסיכומיהם אצל הבורר העלו המשיבים 1-5 טענות ביחס לסוגיות שכבר הוכרע בהן בעבר. ובכן לבד מכך, שלא הוכח בפניי שאכן הועלו מחדש סוגיות שכבר הוכרע בהן (וב"כ המבקש אישר באוזניי, כי לא בדק את כתבי הטענות אצל הבורר על מנת להיווכח באמיתות טענתו), הרי שאפילו היה אמת בטענת המבקש, הרי שבידי הבורר להחליט בכל טענה שבאה מלפניו, ובכלל זה יש בידו לומר, כי עניין פלוני או פלמוני כבר הוכרע. גם בכך לא ראיתי משום שיבוש מהלכי הבוררות לשם גרימת סחבת, שלא תביא לסיום בירורו של הסכסוך.

גם בטענתו של יאיר שרבט, לפיה עניינו פשוט וניתן להפרדה משאר הסכסוך, לא ראיתי יסוד, ודאי לא כזה שיהווה עילה לביטול הסכם הבוררות. כפי שהבעתי דעתי בעבר, הסכסוך כולו צריך שיתברר מקשה אחת, על כל ענפיו, הסבוכים לעייפה זה בזה.

בטרם סיום אעיר, כי רבות מן הטענות שנשמעו מפי מי שמבקשים לבטל את ההסכם אינן ממין העניין, ואין הן מבססות עילה לביטול הסכם הבוררות, כי אם, לכל היותר, עשויות היו לסייע בבקשה לפיטוריו של בורר, אילו היה בהן ממש. על כן לא נדרשתי להן בפסק דין זה. נוסף עליהן לא ראיתי להידרש לסוגיות, שכבר הכרעתי בהן בעבר, כגון בטענה, שכתוצאה מהתפטרותו של הבורר לויט פקע הסכם הבוררות, החלטה שהערעור עליה בבית המשפט העליון לא צלח.

סוף דבר – הנני דוחה את התובענה.

המבקש ישא בהוצאותיהם של המשיבים 1-5 בסך של 10,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום, ד' אב תש"ע, 15 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: