מליק ואח' נ' שמחי ואח'

פסק דין

לרכב בבעלות התובע 2 שבו נהגה התובעת 1 (להלן: התובעת) נגרמו נזקים בעקבות תאונה בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 (להלן: הנתבע), שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2. מחלוקתם של הצדדים סובבת, בעיקרו של דבר, את השאלה אם בעת התאונה עמד רכבה של התובעת ללא נוע ורכבו של הנתבע פגע בה, או שמא סטתה התובע מנתיב נסיעתה וגרמה לתאונה.

בדיון היום העידה התובעת כי פנתה לנתיב השמאלי מבין שניים, מאחר והיה עליה להמשיך בנסיעה ישר והרמזור איפשר נסיעה מעין זו רק מהנתיב השמאלי. היא ציינה שהמתינה מספר שניות ללא תנועה, מאחר והאור האדום דלק ברמזור, כאשר לפתע נפגע רכבה בצדו. הנתבע טען שנסע משמאל לתובעת ומעט מאחוריה כאשר במרחק לא רב מהרמזור, בעוד השניים נוסעים במהירות איטית, סטתה לפתע התובעת לתוך נתיב נסיעתו ופגעה בו.

עיון בתמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת תומך בגרסתה בנוגע לזהות הרכב הפוגע. סימני הפגיעה בצד הרכב מתאימים יותר לפגיעה של רכב אחר ברכבה (משיכה מאחור לפנים) מאשר לפגיעה שלה ברכב אחר. חיזוק נוסף לקביעה זו מצוי גם בטענת הנתבע לפיה לא נגרם לרכבו כל נזק שהוא. לדבריו נפגע פגוש רכבו מצד רכבה של התובעת, שהשתפשף לכל אורכו בפגוש, ולא נגרם לפגוש כל נזק למעט שפשוף. מצב דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם הפגיעה המתוארת כאשר היה מקום לכאורה לצפות שהפגוש יצא ממקומו או יפגע בדרך כלשהי.

מטבע הדברים, שעה שעומדות עדויות זו כנגד זו, קיים קושי מסויים להכריע ביניהן. בנסיבות אלה הימצאות ראיה חיצונית התומכת בעדות אחת מהצדדים, בעניין שהוא מהותי למדי למחלוקת שביניהם, יש בו כדי להטות את הכף לטובת אותו בעל-דין. גם העובדה שהנתבעים טענו שיש בידם להעיד עד חיצוני בנוגע לתאונה אך נמנעו מלהביאו אינה פועלת לטובתם. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאמץ את גירסת התובעת ולקבוע שרכבו של הנתבע פגע ברכבה בעת שהיתה בעצירה מוחלטת ברמזור. משכך הם פני הדברים יש לקבוע שהאחריות לפיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו לרכב מוטלת על הנתבעים.

מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה שהתובעים נשאו בהוצאות תיקון הרכב בסכום של 3,118 ₪ ובשכ"ט שמאי בסכום של 550 ₪. השמאי מטעם התובעים קבע כי הפגיעה בצד הרכב גרמה לירידת ערך בסכום של 2,014 ₪, העולה כדי 5% ממחיר הרכב (לאחר שהופחתו 15% מהמחירון בשל עברו כרכב השכרה). לטענת הנתבעת אין מקום לאשר פיצוי זה, מאחר ומדובר ברכב שסחירותו נמוכה ממילא, וגם לנוכח העובדה שהרכב היה בא בימים באותה עת ואין לפסוק ירידה ערך לרכב מעין זה. לקביעה זו אין ביכולתי להסכים. אף מבלי לדון בשאלה אם יש או אין מקום לקביעת ירידת ערך "טכנית" לרכב שמלאו לו שבע שנים (ולא תשע, כנטען), הרי שהמעט שניתן לאמר הוא כי פגיעה מעין זו גורמת לפגיעה בסחרותו של הרכב, שהיא נזק בר פיצוי (לעניין זה ראו בהרחבה בפסק-דיני בת.ק. (י-ם) 3696/03 אמיגה נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ, מיום 17.12.03). העובדה שסחירותו של הרכב נפגעה בשל עברו כרכב השכרה נלקחה בחשבון על ידי השמאי בעת קביעת "מחירון הבסיס" ממנו נגזרה ירידת הערך, ואין מקום להביאה בחשבון פעם נוספת. משכך הם פני הדברים אין מקום לסטות מקביעת השמא, שכלל לא הועמדה למבחן, ויש לאמצה.

לנוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 6,188 ₪ (סכום של 5,682 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום מתן פסק-הדין) וכן הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום תשלומו בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: