מלינקוביץ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטולן של החלטות שניתנו על ידי קצין משטרה מוסמך ביום 17/9/2011, בדבר פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה ואיסור מנהלי על שימוש ברכבו של המבקש למשך 30 יום, עקב חשד לנהיגה בשכרות.

הקצין המוסמך נתן החלטותיו כאמור בעקבות שימוע שערך למבקש, וזאת לאחר שבבדיקת ינשוף שנערכה למבקש ביום 17/9/2011 נמצא ריכוז אלכוהול של 480 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

ב"כ המבקש טען כי לא חלפו 15 דקות בין עצירתו של המבקש לביקורת לבין עריכת בדיקת הנשיפה (ועל כן ריכוז האלכוהול בגופו של המבקש לא נמדד כנדרש), והוסיף כי בדיקת מאפייני השכרות נערכה לאחר בדיקת הנשיפה, בניגוד לנוהל הקיים, וכי ממצאיה של בדיקת המאפיינים היו תקינים.

ב"כ המשיבה הפנתה את בית המשפט לחומר הראיות, ובכלל זה לבדיקת הינשוף ולדו"ח המאפיינים, וכן לעברו התעבורתי של המבקש הכולל הרשעה קודמת בנהיגה בשכרות בעטיה אף נפסל רישיונו בעבר ל-11 חודשים.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי בידי המשיבה ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לביצועה של עבירת נהיגה בשכרות ע"י המבקש.

מדו"ח הפעולה של רס"ר רז לוי עולה כי עורך הדו"ח התרשם כי המבקש נראה תחת השפעת אלכוהול קלה. עוד עולה מדו"ח הפעולה כי המבקש נכשל בבדיקת נשיפון, וכן נכשל באחת מבדיקות המאפיינים – מבחן העמידה.

זאת ועוד, מדו"חות הפעולה ותחקור החשוד שנערכו ע"י רס"ר לוי עולה כי המבקש טען בעת הבדיקה כי הוא שתה 3-4 כוסות וודקה כשלוש וחצי שעות קודם לכן.

לא זו אף זו, בשלב זה לא ניתן להתעלם מממצאי בדיקת הינשוף, לפיהם ריכוז האלכוהול בגופו של המבקש עלה כמעט פי שניים על המותר.

לדידי, די בכל אלה כדי להקים את התשתית הראייתית הנדרשת לביצועה של עבירת נהיגה בשכרות. טענותיו של ב"כ המבקש לגבי אופן עריכת בדיקות הנשיפה והמאפיינים מקומן בתיק העיקרי, ובשלב זה די בראיות שבידי המשיבה כדי לבסס את החלטות הקצין המוסמך.

לעניין רמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש, בעצם העובדה שהמבקש נהג ברכב בעת שרמת האלכוהול בגופו עולה על המותר ישנה מסוכנות אינהרנטית לחיי המבקש עצמו, ולשלומם וביטחונם של המשתמשים האחרים בדרך. כמו כן, עברו התעבורתי של המבקש כולל הרשעה קודמת בנהיגה בשכרות אשר לא הרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות, ובכך יש תמיכה למסוכנותו.

לעניין בקשת ביטול ההחלטה על איסור שימוש ברכבו של המבקש – המבקש לא הוכיח ולו בבדל ראייה כי התנאים של סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מתקיימים במקרה דנן, ולא הצביע על כל נסיבה אחרת המצדיקה ביטולו של איסור השימוש או הגבלתו בזמן.

בשולי הדברים יש לציין כי הקשיים שנגרמו וייגרמו למבקש כתוצאה מפסילת רישיונו ומאיסור שימוש ברכבו הם קשיים ידועים, ואף מכוונים. מטרת המחוקק הייתה להרתיע את הנוהגים ברכב מלעבור עבירות חמורות כגון זו בה נחשד המבקש, תוך ידיעה כי קיימת סנקציה מיידית וכואבת שתפגע בנהג ובסובביו.

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי החלטותיו של קצין המשטרה בדבר פסילת רישיונו של המבקש ואיסור שימוש ברכבו של המבקש למשך 30 יום ניתנו כדין.

לפיכך, הבקשה נדחית, על שני חלקיה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים ותשיב את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: