מלייב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט צימרמן], אשר הרשיע את המערער עפ"י הודאתו בכך שביום 02.04.10 נהג בזמן פסילה בחוצות בת-ים.

פסילתו של המערער נקבעה יומיים קודם לכן, ביום 30.03.10, פסילה מנהלית ע"י קצין משטרה.

בית משפט קמא גזר למערער עונשים שונים, עיקר הערעור על עונש המאסר בפועל בן 21 הימים, והפסילה בפועל למשך 8 חודשים.

בית משפט קמא הזכיר בגזר דינו, אם כי לא לקח בחשבון את העובדה שיומיים אחר כך עבר עבירה זהה נוספת בשטח השיפוט של בית משפט מחוזי מרכז. תיק זה נסתיים קודם לכן ובו נגזר למערער רק שמונה חודשי פסילה, מבלי עונש מאסר בפועל, וב"כ המערער סבור שלמרות שהעבירה הנוכחית הייתה עבירתו הראשונה של המערער של נהיגה בזמן פסילה, העונש שנפסק לו כאילו זאת הייתה פעם שנייה.

לא מצאתי שיש הצדקה להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא מן הטעם שאין מדובר בעונש חמור כלל. הכלל אין מענישין אלא מזהירין הננו רלוונטי לעונש הקל שהוטל על המערער במקרה זה, שהינו עונש ראוי, ובוודאי אינו עונש שמצדיק התערבות ערכאת הערעור.

אזכיר את ההלכה שנקבעה בין היתר בע"פ 10733/08, חנן גולדבלט נ' מדינת ישראל, תק-על, 2011 (1), 1995, ש"אין ערכאת הערעור ממירה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתה שלה, בכל הנוגע לגובה העונש... זולת בנסיבות חריגות בהן נפלה בגזר הדין טעות מהותית..." בוודאי שאין זה המקרה כאן. מדובר בעונש מאסר שעיקרו מרתיע, שאיננו ממושך והינו ללא ספק עונש ראוי בנסיבות המקרה.

עונש הפסילה בפועל של שמונה חודשים בלבד ודאי אינו מצדיק התערבות.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לריצוי המאסר במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו ביום 08.01.12, כל הערבויות שניתנו לעיכוב הביצוע יחולו עד התייצבותו למאסר.

ניתנה והודעה היום י"ט כסלו תשע"ב, 15/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: