מליחי נ' שרעבי ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת מבית משפט השלום ברחובות מיום 27.2.12 (כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר), הדוחה את בקשת המבקשת לדחות על הסף את הודעת צד ג' ששלחו לה המשיבים 1-2 והעברת התיק כולו, או למצער את הודעת צד ג' לבדה, לבית המשפט לענייני משפחה.

רקע

תחילתו של התיק בתביעה כספית להחזר הלוואה, שהגיש המשיב 3 כנגד המשיבים 1-2 לבית המשפט לתביעות קטנות ביום 7.7.09. מסיבות דיוניות ופרוצדוראליות (אשר נבעו בעיקר מאופן ניהול התיק על ידי התובע - המשיב 3 כאן, לרבות בחירת הערכאה והצדדים לתביעה), עד היום טרם החל הדיון בתיק לגופו.

המשיב 1 הינו גיסו לשעבר של המשיב 3

המשיבה 2 הנה אשתו של המשיב 1

המבקשת הנה גרושתו של המשיב 3 ואחותו של המשיב 1.

במועד הגשת התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, היו המבקשת והמשיב 3 נשואים. הם התגרשו כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 20.10.09.

ביום 3.11.09, עבר התיק לבית משפט השלום ברחובות מכח סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

ביום 6.10.10 הגיש המשיב 3 כתב תביעה מתוקן לבימ"ש השלום.

ביום 7.11.11 הגישו המשיבים 1-2 בקשה לצירוף המבקשת כצד נוסף להליך. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' הרשם דן סעדון מיום 30.1.12.

במקביל, הגישו המשיבים 1-2 כתב הגנה מתוקן ושלחו במסגרתו הודעת צד ג' למבקשת.

ביום 22.12.11 הגישה המבקשת בקשה לדחייה על הסף של ההודעה לצד ג', עליה ניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפני.

כב' הרשם הבכיר קבע: "...לא מצאתי החלטה הקובעת נחרצות כי לבית משפט זה סמכות לדון בהליך שבין התבע לנתבעים. לפיכך אין משמעות לשאלה את "נתפסה" צד ג', המבקשת, בהחלטה זו, כשלא היתה צד להליך בשלב ביטול פסק הדין.

לגוף העניין, אף אם לא ניתנה החלטה כאמור, הרי שראוי שהיתה ניתנת, ואם ניתנה – היתה נכונה; כך לגבי מערכת היחסים שבין התובע לנתבעים, וכך לגבי מערכת היחסים שבין הנתבעים למבקשת, היא הצד השלישי, שכן הגם שברור, שבין התובע לצד ג' קיים "סכסוך בתוך המשפחה", הרי שעילת התביעה, החזר הלוואה, ועילת ההודעה לצד ג' – שיפוי עקב החזר ההלוואה – אינן נובעות, על פני הדברים, מ"סכסוך בתוך המשפחה", ולא ראיתי כי בקשת צד ג' מקימה תשתית עובדתית לסבור אחרת (והיא אף אינה מתייחסת לרכיב זה של ההגדרה שבסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995).

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, כב' הרשם הבכיר נתן את החלטתו בחוסר סמכות, הואיל ועל פי תקנה 101 לתקסד"א, רק שופט, או רשם שהוא שופט, רשאי לדון בבקשה לדחייה על הסף (להבדיל מבקשה למחיקה על הסף הנמצאת גם בסמכות רשם על פי תק' 100 לתקסד"א).

לגופו של ענין טוענת המבקשת, כי החלטת כב' הרשם נוגדת את הדין וההלכה, והיה על כב' הרשם להעביר את התיק כולו, לרבות ההודעה לצד ג' לבית המשפט לענייני משפחה, לו קנויה הסמכות הייחודית לדון בסכסוך זה. לטענתה, מדובר בסכסוך בתוך המשפחה ולא בסכסוך עסקי גרידא. התביעה מתייחסת לסכום כספי אשר ניתן על ידה למשיבים 1-2, כאשר המשיב 3 טוען להחזר מחצית הסכום הואיל ומדובר בהלוואה, ומחצית הכספים שייכים לו מכח היותו נשוי באותה עת למבקשת. ואילו המשיבים 1-2 טוענים כי מדובר במתנה שניתנה להם על ידי המבקשת במסגרת קרבת המשפחה ביניהם.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיבים 1-2 (מגישי ההודעה לצד ג') עתרו בעצמם לדחיית התביעה מפאת חוסר סמכות עניינית.

לטענת המשיבים 1-2, ביום 25.10.11 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת צבייה פפקין בבית משפט השלום ברחובות, אשר דחתה את טענת הסמכות העניינית אותה העלו העלו כנגד תביעת המשיב 3. בית משפט השלום קנה את הסמכות לדון בתביעה העיקרית, ומכאן גם את הסמכות לדון בהודעת צד ג' אשר נשלחה כדין למבקשת. אכן, לו היתה מוגשת על ידם תביעה עצמאית כנגד המבקשת, היתה הסמכות העניינית לדון בתביעה שכזו לבית המשפט לענייני משפחה. אך משלא הגישו תביעה עצמאית, אלא שלחו הם הודעת צד ג' למבקשת, הסמכות לדון בה קנויה לבית המשפט הדן בתביעה העיקרית – בית משפט השלום.