מלול נ' לוקר ואח'

פסק דין

לפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לבית העסק שלו עקב דליפת שמן.

בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעים המחזיקים בבית עסק המצוי בקומה שמעל לבית העסק שלו, לא תחזקו כדבעי את המכונות בבעלותם, עד כי שמן שניתז על רצפת האולם, נזל לתוך חדר הצבע של התובע וגרם עקב כך לכתמים ולנזקים למוצרי התובע.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי אין כל יריבות בין התובע לבין הנתבעת 2 וממילא אין כתב התביעה כולל כל ראיות אשר יש בהן כדי להביא להטלת אחריות על מי מן הנתבעים.

עוד נטען במסגרת כתב ההגנה כי עוד בשנת 2009, הוגשה על ידי התובע תביעה זהה נגד הנתבע 1, אשר נמחקה עקב פגמים בהגשתה.

מעל כל אלו טענו הנתבעים כי לא הוכח באמצעות חוות דעת מקצועית כי הנזקים אשר נגרמו לתובע מקורם במעשה או במחדל של הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. טעמיי להלן.

באשר ליריבות שבין התובע לבין הנתבעת 2, הרי שהוכח כי שני הנתבעים הינם בעלי הנכס המצוי מעל בית עסקו של התובע.

העובדה כי יכול והנתבע הוא זה המנהל את עסקיו מאותו מקום ללא הנתבעת, אין בה כשלעצמה כדי לאיין את אחריותה של הנתבעת כבעלת המקרקעין.

לדיון באולמי התייצב מר ימין משה, בעל המקרקעין המשכיר את הנכס לתובע. מעדותו, אשר מצאתיה כמהימנה מאוד, עלה כי הוא מכיר את שני בעלי הדין וכי למעשה גם הנכס אשר בבעלות הנתבעים נמכר על ידו לנתבעים לפני מספר שנים.

עוד עלה מעדותו כי חזה בעיניו בנזילת השמן מבית עסקו של הנתבע לכיוון בית עסקו של התובע (בעניין זה ראה עמוד 3 שורות 23 – 27 לפרוטוקול).

מר ימין משה הוסיף וטען כי פנה לנתבע והפציר בו לתקן את הליקויים במכונות, תוך שהוא מסביר כי בהעדר תיקון, יכול ויגרם נזק הן לנכס והן למוצרי התובע.

התובע הוסיף והציג לעיוני תמונות מהן ניתן לחזות באופן ברור כי מדובר ברטיבות שמקורה בתקרת נכסו של התובע, וכי חלק מן הנוזלים אף מצאו את דרכם לרצפת בית העסק של התובע.

מאידך, מצאתי את עדותו של הנתבע בפני כחסרה.

דומה היה כי הנתבע מבקש להיאחז בכל טעם פרוצדוראלי או אחר ובלבד שלא יידרש לטענות לגופן.

במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי בפסק הדין בגין תביעה דומה אשר הוגשה על ידי התובע, נפלה טעות אשר לא תוקנה על-ידי התובע. הנתבע לא ציין עם זאת במסגרת כתב הגנתו כי הטעות הייתה בציון מספר תעודת הזהות כאשר חלף ציון מספר זהותו של הנתבע, צוין מספר הזהות של אשתו.

במסגרת עדותו של הנתבע עלה כי לאחר האירועים נשוא התביעה, הותקן על ידו אגן היקוות שמן. דווקא דרך התנהלות זו מלמדת כאלף עדים כי היה ער לקיומה של הבעיה, ולבסוף אף פעל לפתרונה. מעדותו של התובע עלה כי לאחר אותו מועד ולאחר שהותקן אגן השמן, לא חזרו הליקויים והנזקים הנטענים. גם עובדה זו מחזקת את גרסתו של התובע.

לאחר הכחשות רבות לעניין קיומה של בעיה כלשהי, הודה לבסוף הנתבע במסגרת עדותו כי הותקן אגן השמן לפני כ – 3 שנים, דהיינו בשנת 2008, עקב העובדה כי הייתה נזילת שמן (ראה עמוד 4 שורות 19 ו – 20).

טען הנתבע במסגרת הדיון בפני כי התובע כלל לא פנה אליו בשנת 2007 (השנה בה אירעו לכאורה הנזקים). עוד טען כי גם בעל הנכס לא פנה אליו באותו מועד.

עדותו זו עומדת בסתירה ברורה הן לעדותו של התובע והן לעדותו של בעל הנכס, אשר אינו בעל עניין בתוצאות ההליך, ומכאן כי יש ליחס משקל של ממש לעדותו.