מלול

פסק דין

1.ביום 22/06/08 נדון המערער בהעדרו, בבית המשפט לתעבורה בנצרת, (תת"ע 7432-07) ונגזרו עליו, בין היתר, 3 חודשי פסילה בפועל.

2.ביום 12/11/08 שלח המערער לבית המשפט הודעה על הפקדת רישיון הנהיגה שלו, אליה צירף רישיון נהיגה שהיה בתוקף עד ליום 15/01/08.

בעקבות כך ניתנה החלטה המחייבת את המערער להפקיד רישיון נהיגה תקף או תצהיר, שלפיו אין ברשותו רישיון נהיגה תקף, כולל הסיבה לכך וכן אישור משרד הרישוי והעתק דף הפסילות.

3.המערער לא פעל על פי החלטה זו וביום 22/08/11 הגיש בקשה לחישוב תקופת הפסילה, בה ביקש כי מנין הפסילה יחושב החל מיום 12/11/08 או לחלופין, החל מיום 17/05/09. לנימוקי הבקשה אתייחס בהמשך.

4.ביום 29/08/11 נדחתה בקשת המערער. בהחלטתו הפנה בית המשפט קמא לכך שהמערער כבר הגיש בקשה לחישוב הפסילה וניתנה החלטה מפורטת המורה לו כיצד לנהוג, הואיל ורק בבקשתו הנוכחית מילא אחר ההנחיות, הורה בית המשפט קמא על חישוב הפסילה מיום הגשת אותה בקשה, קרי, 22/08/11 ובמצטבר לכל פסילה אחרת, אם קיימת.

5.בקשה נוספת באותו עניין נדחתה ביום 02/10/11.

6.בפני ערעור על החלטותיו של בית המשפט קמא, במסגרתו חוזר המערער ומבקש לחשב את תקופת הפסילה בהתאם למפורט בבקשתו.

7.אפתח במועד הגשת הערעור, שכן נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי הערעור לא הוגש במועד.

המועד הרלבנטי ממנו יש למנות את תקופת הערעור הוא מתן ההחלטה ביום 22/08/11, שכן בית המשפט קמא לא היה מוסמך לדון בבקשה שהוגשה לאחריו על דרך עיון חוזר, ואין בה כדי להאריך את התקופה.

8.בשים לב לפגרת הסוכות, שחלה בין התאריכים י"ד בתשרי ועד כא' בתשרי, הרי לו ניתנה ההחלטה במעמד הצדדים, הרי היה ב"כ המשיבה צודק בטענתו, כי הערעור הוגש באיחור, גם אם באיחור קל. יחד עם זאת, ההחלטה ניתנה שלא במעמד הצדדים, ונשלחה לב"כ המערער רק ביום 01/09/11, כך שלא חלף המועד להגשת הערעור בעת שהוגש בפועל, וזאת גם מבלי להתייחס לטענת ב"כ המערער, כי ההחלטה לא הומצאה לו, אלא לאחר שדרש וקיבלה.

9.לגופו של עניין, נימוקי הערעור הם כדלקמן:

א.למערער לא היה רישיון נהיגה בתוקף ביום 12/11/08.

רישיונו הקבוע פקע ביום 15/01/08 ורישיון זמני שניתן לו פקע ביום 22/07/08.

המערער הפקיד את רישיונו הקבוע האחרון שהיה בידו, שכאמור, לא היה בתוקף. הרישיון הזמני אבד לו קודם לכן ומכל מקום, גם הוא לא היה בתוקף באותו מועד.

ב.במסגרת תיק אחר, תיק תעבורה בצפת 3876/07, נגזרו על המערער 88 ימי פסילה בפועל. ביום 18/02/09 ביצע הפקדת רישיון בצפת על ידי הפקדת תצהיר ואישור משרד הרישוי.

על פי הנטען, נוכח הוראת סעיף 42(ב) לפקודת התעבורה, היה על בית המשפט לחשב את הפסילה במצטבר לעונש הפסילה שהוטל עליו בצפת.

עוד טוען המערער, כי גם בהנחה ולצורך חישוב הפסילה בתיקו הנוכחי היה עליו להפקיד גם תצהיר ואישור משרד הרישוי, הרי כאשר הופקד התצהיר בבית המשפט לתעבורה בצפת, אין מניעה לחשב את פסילתו מיום סיום ריצוי פסילה זו, כלומר, מיום 17/05/09.

10.ב"כ המשיבה בתגובתו, הפנה להחלטתה של כב' השופטת אריאלי מחודש נובמבר 2008 וביקש לקבוע, כי הואיל ועל החלטה זו לא הוגש ערעור, הרי היה על המערער לפעול על פיה, ולכן צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשתו לחישוב הפסילה מאותו מועד.

דיון והכרעה: