מלאכי ואח' נ' מראר ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 28.7.13 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הבעלים של רכב מ.ר. 5458362 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 8914859 (להלן: "רכב הנתבע").

הנתבעת 2 בתביעה העיקרית היא מבטחת רכב הנתבע והנתבעת 2 בתביעה שכנגד היא מבטחת רכב התובע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 28.7.13 אירעה התנגשות בין צדו הקדמי שמאלי של רכב התובע לבין הדלת הימנית אחורית של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובע הינה כי כאשר נסע סמוך לחניון ממילא בירושלים בנתיב הימני, רכב הנתבע אשר נסע בנתיב השמאלי ביצע פניה חדה ימינה לכיוון חניון ממילא ונכנס בפתאומיות לנתיב נסיעת רכב התובע. התובע ניסה לבלום את רכבו אך לא הצליח ובשל כך אירעה התנגשות בין חלקו הקדמי של רכב התובע לבין הדלת האחורית של רכב הנתבע.

גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, נסע בכביש ליד חניון ממילא בירושלים בנתיב השמאלי, כאשר רכב התובע נסע בנתיב הימני. הואיל והנתיב הימני היה פקוק סטה רכב התובע אל הנתיב השמאלי ופגע ברכב הנתבע בדלת הימנית אחורית.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, בתו של התובע וכן הנתבע.

התובע העיד כי נסע בנתיב הימני סמוך לחניון ממילא, ואז באופן פתאומי סטה רכב הנתבע בפתאומיות לנתיב נסיעתו על מנת להיכנס לחניון. התובע העיד כי נסע במהירות של 40 קמ"ש, אך לנוכח העובדה שכניסתו של הנתבע לנתיב נסיעתו היתה פתאומית, לא הצליח למנוע את ההתנגשות בין כלי הרכב.

אף בתו של התובע, אשר נסעה עמו ברכב, העידה כי רכב התובע נסע בנתיב הימני ואז רכב הנתבע אשר נסע בנתיב השמאלי סטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים בפתאומיות.

מנגד, העיד הנתבע, כי נסע בנתיב השמאלי בעוד רכב התובע עמד בנתיב הימני. הואיל והנתיב הימני היה פקוק, ביצע התובע פנייה פרסה שמאלה וסטה לנתיב השמאלי בו נסע רכב התובע.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן וכן לאור תמונות כלי הרכב שהוצגו בפני, אשר צולמו מיד לאחר האירוע, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.

ראשית, אציין כי עדות התובע ובתו היתה מהימנה והתרשמתי באופן חיובי מאמינותן. שונה היתה התרשמותי מעדות הנתבע, אשר אינה עולה בקנה אחד מתמונות כלי הרכב שצולמו מיד לאחר התאונה. כך, לאחר התאונה נראה רכבו של התובע כשהוא עומד בנתיב הימני בצדו הימני של הנתיב. כאשר שאלתי את הנתבע האם התובע הזיז את רכבו לאחר התאונה, השיב בשלילה וטען כי רק הוא הזיז את רכבו. תמונת רכב התובע כשהוא עומד כולו בנתיב הימני אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע כי התאונה אירעה בנתיב השמאלי. עוד יצוין כי רכב הנתבע צולם כשהוא עומד בכניסה לחניון ממילא, מה שמתיישב עם גרסת התובע כי הנתבע סטה לנתיב נסיעתו על מנת להיכנס לחניון.

לאור האמור, אני מבכרת את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע, אשר סטה לעבר נתיב נסיעת רכב התובע בפתאומיות ובשל כך אירעה ההתנגשות בין כלי הרכב.

על כן אני מקבלת את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

אשר לנזקי התובע, הרי שבעקבות התאונה נגרם לרכב התובע נזק לרכב בסכום של 4,557 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 590 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים בתביעה העיקרית, ביחד וחוד, ישלמו לתובע סך של 5,147 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.7.13 ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסכום של 500 ₪.