מישל ביטון נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.מדובר בתביעה להכיר בליקוי שמיעה וטנטון ממנו סובל התובע לטענתו כפגיעה בעבודה על פי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

2.התובע הינו יליד 23.11.47, עובד כנהג אוטובוס ב"אגד" החל משנת 1976.

3.ביום 28.09.08 הגיש התובע תביעה לנתבע, בה ביקש להכיר בליקוי השמיעה שנגרם לו לטענתו, כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק שבקע מהאוטובוסים בהם הוא נהג, כפגיעה בעבודה. התובע צירף חוות דעת מטעמו של ד"ר אלכסנדר ניב.

4.התביעה נדחתה על ידי הנתבע בטענה כי לא הוכח כי התובע נחשף בעבודתו לרעש מזיק כאמור בסעיף 84א (א) (1) לחוק והירידה בשמיעה לא נגרמה עקב חשיפה לרעש.

5.במסגרת ניהול ההליך בביה"ד הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע עונה על התנאי הקבוע בסעיף 84 א (א) (2) לחוק וכושר השמיעה שלו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

6.יתר התנאים הקבועים בסעיף 84 א לחוק לא נבדקו על ידי פקיד התביעות.

7.השאלה שבמחלוקת בתיק הנוכחי הינה האם התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו שכן התנאי של חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה הוא התנאי הראשון שנקבע בסעיף 84 א לחוק ובלעדיו לא יבחנו יתר תנאי הסעיף לשם הכרה בתובע כנפגע בעבודה.

8.סעיף 84 א לחוק קובע:

"(א) אין רואים בליקוי השמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן – רעש מזיק)

(2)...

(3)..."

9.סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], קובע כך:

"173 (א) סבור השר כי ייצור, מכונות, מתקן, ציוד, חומר, תהליך מעשה או מחדל הנהוגים במפעל או במקום עבודה פלוני אף אם אינו מפעל כמשמעותו בסימן א' של פרק א', עלולים לגרום חבלת גוף – רשאי הוא להתקין תקנות בדבר בטיחות וגיהות בעבודה כפי שייראה לו למניעת הסכנה כאמור..."

בהתאם לסמכות שניתנה בסעיף 173 האמור, הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

בתקנה 1 לתקנות הוגדר מהו "רעש מתמשך" ומהו "רעש התקפי". כן הוגדר "רעש מזיק" כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו".

בתקנה 2 לתקנות נקבע כי במפעל או במקום עבודה שבו עובדים ב"רעש מזיק" תהיה ה"חשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי" (כמוגדר בתקנה 1, והמבוסס על יום עבודה בן 8 שעות), כמפורט בטבלה 1 שבתוספת השנייה לתקנות. בטבלה האמורה נקבע משך החשיפה המרבי בשעות המותר ליום עבודה. בין השאר, נקבע כי משך החשיפה המרבי המותר ליום עבודה בן 8 שעות הוא 85 דציבל.

10.התובע טוען בתביעתו הנוכחית כי במהלך עבודתו כנהג על אוטובוסים מסוג "ליילנד" (טייגרים) נחשף לרעש מזיק (סעיף 4 לסיכום טענותיו).

11.התובע טוען כי עבד כנהג על האוטובוסים הנ"ל משנת 1976 עד שנת 1991-1992 לערך (סעיף 6 א לתצהירו במקום עדות ראשית ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.03.10). כן העיד כי באותה תקופה עבד גם על אוטובוסים מסוג "סקניה" ומסוג "מרצדס" 303 ו-404 (עמ' 7 לפרוטוקול). עולה מעדותו כי עבודתו העיקרית והבלעדית של התובע הייתה נהיגה בנסיעות בין עירוניות. התובע העיד כי לעיתים נהג מעל 12 שעות ופירט בתצהירו כי נסע נסיעות רבות בין ירושלים ונצרת עלית וכן נהג מירושלים לים המלח.