מישילים נ' עירית חיפה

פסק דין

התובעת, הגב' מרים מישלים, ילידת 1952 נפלה, לטענתה ביום 12.11.2009 בשעות הערב בכיכר מאירהוף אשר בקרית אליעזר בחיפה. על פי הטענה, הנפילה התרחשה בגלל מרצפת גרנוליט אשר לא הייתה מותקנת כראוי, גרמה להפרשי גובה והתובעת נתקלה במדרגה ונפלה. כתוצאה מן התאונה נחבלה התובעת ברגלה, ונזקקה לטיפול רפואי.

בסעיף 5 לכתב התביעה נכתב כי התובעת סבלה מכאבים בברכיה, ובסעיף 10 ישנה התייחסות לשבר במרפק.

התיעוד הרפואי מאותו יום מתייחס לחבלות הן בברכיים והן בידיים, אך אין התייחסות בתיעוד הרפואי לשבר במרפק.

האחריות לנפילה, לטענת התובעת היא על העיריה – הנתבעת, אשר על פי חוק – סעיף 235 לפקודת העיריות מחובתה לדאוג לתחזוקה תקינה של שטח הרחובות ולהסיר מהם מכשול.

הנתבעת טענה להגנתה, מעבר להכחשה הגורפת כי לא היה במקום כל מפגע, ומעבר לכך על התובעת היה ללכת בזהירות.

אם היה מפגע לא הייתה כל סיבה שהתובעת תבחין בו.

בדיון שהתקיים ביום 7.1.2013, תארה התובעת את נפילתה. התיאור קצת שונה מזה של כתב התביעה: התובעת פסעה על שתי מרצפות מתנדנדות, רגלה נתקעה ביניהן והיא נפלה ונחבלה בידה וברגלה.

הנפילה גרמה לה לכאבים עזים מהם היא סובלת עד היום.

לטענתה עד היום לא סודרו המרצפות במקום.

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על פי סעיף 79 א' כאשר אפשר שבית המשפט יקבל את התביעה במלואה, ידחה או יפסוק על דרך הפשרה.

ב"כ התובעת ביקש כי בית המשפט יאמר דברו לעניין ההרתעה שכן עד היום מצביעות התמונות על הזנחת המקום. באשר לנזקי התובעת, בגלל גילה המבוגר הכאב והסבל גדולים יותר מאשר לאדם צעיר.

לבית המשפט הומצאו תמונות צבעוניות ביום 12.10.12 אשר מדגימות על פי הטענה, כמו ביום התאונה כי דבר לא השתנה מבחינת תחזוקת המקום.

ספק, היות ובתמונות מיום התאונה או סמוך לה נראה רווח בין המרצפות. עם זאת קשה לדעת שכן בימינו, בעידן הטכנולוגיה הדיגיטלית על כל נפלאותיה, לא בהכרח, משקפות את המציאות.

ב"כ הנתבעת ביקש לדחות את התביעה. גרסת התובעת בבית המשפט מהווה הרחבת חזית אסורה שכן בכתב התביעה נאמר רק כי מרצפת אחת התנדנדה ולא הוזכר כלל ועיקר שקיעת רגל בין המרצפות.

התמונות מלמדות כי המרצפות שלמות, ואין מבחינים בתנודות אלא בסדקים של בלאי טבעי ותו לא.

הפסיקה כבר קבעה כי מדרכות אינן מקום סטרילי.

בנוסף, ישנו אשם תורם גבוה ביותר, כי אדם חייב להתבונן לאן הוא הולך במיוחד במקום אותו הוא מכיר.

גורם אחר הוא מצבה הרפואי של התובעת שהיא בשיעור של 75% וייתכן כי מצבה זה גרם לנפילה כפי שנפלה פעם נוספת בחמת גדר.

לכל היותר יש לפצות בערכי מטרד בלבד, שכן הנזק הוא קל: אין כל תיעוד לשבר או ממצא חבלתי משמעותי אחר.