מישייב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

        בפני ערעור לפי סעיף סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.3.2013 אשר קבעה כי אין מקום להפעיל בגין המערער את תקנה 15.

העובדות

המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 19.7.2011, אשר במסגרתה נחבל בגבו.

ועדה רפואית לעררים מיום 14.3.2013 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% אך לא הפעילה בעניינו את תקנה 15. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית כאשר קבעה שאין להפעיל בגינו את תקנה 15, שכן חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו. יתר על כן המערער פוטר מעבודתו, ועקב התאונה, אין באפשרותו לחזור לעיסוקו כטכנאי התקנות. לפיכך, טעתה הוועדה משלא התייחסה כלל לעובדה כי מאז התאונה לא עלה בידו לחזור לעבודה במקצועו, כמו גם לירידה הניכרת בהכנסותיו.

במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה, ציינה ב"כ המערער כי בעקבות התאונה והמגבלות בגב לא יכול היה המערער להמשיך בעבודתו כטכנאי והחברה אפשרה לו לעבוד בעבודה פקידותית. לאחר זמן מה החברה הוציאה את המערער לחופשת מחלה ושילמה לו מנוב' 2012 עד אפריל 2012 שכר על חשבון ימי מחלה ואח"כ פיטרה אותו כי הבינה שהוא לא יכול לתפקד כטכנאי. על כן החלטת הוועדה לפיה המערער מסוגל לחזור לעבודתו אינה מתבססת על המציאות, כפי שקרתה בפועל.

כמו כן, המערער ציין במועד הדיון, שהתפקיד שלו בחברת YES חייב אותו בהרמת בלוקים במשקל של 40 קילו כל אחד ובגלל המגבלה הגב הוא נאלץ להפסיק את עבודתו כטכנאי, למרות שהועדה קבעה שהוא מסוגל לחזור לעבודה. המערער ציין, שנכון להיום, הוא עוסק כפקיד בחב' שליחויות בשכר של 4,000 ₪.

אשר על כן מאחר שהמערער עומד בתנאי שהוא לא מסוגל לחזור לעבודתו וכמו כן בתנאי של ירידות בהכנסה, יש להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתשקול מחדש הפעלת תקנה 15 במלואה.

ב"כ המשיב טען כי נוסח התקנה קובע כי הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. מדובר בתנאים מצטברים והועדה מציינת באופן ברור כי היא מקבלת את מסקנות פקיד התביעות לפיה המערער מסוגל לחזור לעבודתו. מכאן שאינו עומד באחד מהתנאים.

בנסיבות אלו, סבור ב"כ המשיב שלא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

הכרעה 

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הדיון ובשאר החומר שבתיק החלטתי כי יש לקבל את הערעור, מהנימוקים שיפורטו להלן.

תקנה 15 קובעת שני תנאים מצטברים להפעלתה: "אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".

בענייננו, הוועדה קובעת בנחרצות שהמערער מסוגל לחזור לעבודתו אבל קביעת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם המצב כפי שקרה בפועל. כאמור, לדברי המערער לאחר התאונה החברה שיבצה אותו בעבודה פקידותית (שכן לא יכול היה להמשיך לעבוד כטכנאי), לאחר מכן החברה הוציאה אותו לחופשת מחלה וכאשר ימי המחלה תמו היא פיטרה אותו (בחודש אפריל 2013). יתר על כן - כיום עוסק המערער עבודה פקידותית בחברת שליחויות והוא לא חזר למקצועו כטכנאי התקנות.

לפיכך, יש מקום שהוועדה תבחן פעם נוספת את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער לאור הנתונים שפורטו לעיל ותנמק את מסקנתה.

סוף דבר: 

הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הוועדה על מנת שתדון בשנית בהפעלת תקנה 15, תוך התייחסות לטענות המערער על כך שמאז התאונה לא חזר לעבודתו כטכנאי התקנות, כי הוא פוטר מעבודתו בחודש אפריל 2013 וכי כיום עובד בעבודה פקידותית בחברת שליחויות. ככל שהוועדה סבורה כי המערער יכול היה לחזור לעיסוקו תנמק החלטתה בצורה ברורה. בנוסף, הוועדה תבחן את טענות המערער לעניין הירידה בשכרו.