מירצקי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לבית הדין הוגש ערעור מר מירצקי בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 18.11.10 אשר דחתה את תביעת המערער להחלת תקנה 15, לאחר שעניינו הוחזר לועדה על-פי פסק-דין.

2.עיקר נימוקי הערעור-

הועדה טעתה בקביעתה כי אין איבוד מקצוע ולכן אין מקום להפעלת תקנה 15; הועדה טעתה בקביעתה הסתמית לפיה הירידה בהכנסות אינה מיוחסת לתאונה, אימצה את דו"ח ועדת הרשות למרות שזו לא התייחסה לעובדות שהוצגו בפניה ובכך פעלה ללא שיקול דעת עצמאי כנדרש.

3.מנגד טען המשיב –

החלטת הועדה מנומקת וסבירה, צדקה הועדה בקובעה שיש לדון בהפעלת תקנה 15 בהתייחס להחמרת מצבו הרפואי של המערער שהוחמר בשיעור 5%, החמרה שאינה משמעותית אשר לא היה בה לגרום לירידה בהכנסות המערער; התנודתיות במשק וכניסת גורמים נוספים לענף הביטוח והתאונה משנת 08' הם שגרמו לירידה בהכנסות המערער.

דיון והכרעה

4.המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 31.1.88, בהיותו מנהל חברת ביטוח גדולה, כטענתו. בשלב ראשון נקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 41%, ועדה רפואית לעררים מיום 26.2.09 קבעה נכות צמיתה בשיעור 54% וכי אין מקום להפעלת תקנה 15. לדעתה, אין איבוד מקצוע.

ערעור המערער בבית הדין האזורי לענין תקנה 15 נדחה, ערעורו בבית הדין הארצי לעבודה התקבל, ונאמר בו:

"על פי תקנה 15(ב) קיימות שתי אמות מידה לבחינת אופן הפעלת התקנה. אמת המידה אחת הינה אובדן המקצוע, אמת המידה השניה הינה ירידה בהכנסות ולא לזמן מוגבל.

באשר לאובדן המקצוע – אזי ככל שהמערער לא חזר למקצועו, יש לבחון האם הוא היה מסוגל לחזור לעבודתו באופן בו עבד קודם לכן, וככל שהתשובה לכך חיובית ובפועל לא חלה ירידה בהכנסתו אף אם אינו עובד במקצועו – אין להפעיל לגביו את תקנה 15.

ככל שהנכה חזר לעבודתו, ולא איבד את מקצועו אך היקף שעות עבודתו פחת וכתוצאה מכך חלה ירידה בהכנסותיו, או ככל שמדובר בעצמאי – חלה ירידה בהכנסתו כתוצאה מנכותו המשפיעה על יכולת השתכרותו; במקרים אלה יש לשקול הפעלת תקנה 15" (עב"ל 599/09 מיום 15.3.10).

5.במקרה דנן, מדובר במערער שעקב התאונה הפך, לטענתו, לסוכן ביטוח עצמאי קטן וחלה עקב כך ירידה בהכנסתו. עניינו של המערער הוחזר בהתאם לפסק דין בית הדין הארצי לעבודה לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייעץ בשנית ברשות ותפעיל שיקול דעת עצמאי לענין הפעלת תקנה 15 עקב ירידה בהכנסות נוכח הטענה כי אותה ירידה הינה תוצאת התאונה בעבודה.

6.בפרוטוקול הועדה נאמר כי הועדה עיינה בחוות דעת הרשות מיום 16.10.10, המתייחסת באופן ספציפי לפסק הדין והאזינה לטענות התובע, וקיבלה את הדו"ח לפיו אין מקום להפעיל את תקנה 15 מאחר ולא איבד מקצוע עקב ההחמרה והירידה בהכנסות אינה מיוחסת לתאונה הנדונה (סעיף 24 לפרוטוקול).

7.המלצת ועדת הרשות לענין תקנה 15 מיום 26.7.10, לפיה מאחר ולא היתה החמרה משמעותית בנכות והירידה בהכנסות היתה גם לפני ההחמרה הנדונה, ובכלל יש אופי בלתי יציב להכנסותיו במשך כל השנים, הירידה בהכנסות אינה תוצאה של ההחמרה, אושר בדו"ח ועדת רשות שדנה בהשגת המערער ביום 18.11.10, הקובע:

"הועדה עומדת על דעתה שאין מקום להפעלת תקנה 15 אין איבוד מקצוע עקב ההחמרה והירידה בהכנסות אינה קשורה לתאונה או להחמרה".

8.עולה, איפוא, כי הועדה הרפואית לעררים נימקה החלטתה על פי הוראות פסק הדין, האזינה לתובע, התייעצה עם הרשות פעמיים למעשה, ולאחר ששקלה המלצותיה, לפיהן הירידה בהכנסות המערער אינה תוצאה של הנכות, הגיעה לאותה המסקנה. הסבר הועדה בצירוף המלצות הרשות ברור, אינו מצריך פרשנות ותואם את הוראות פסק-הדין.

9.לא ראיתי במקרה זה הצדקה כלשהי להתערב בקביעת הועדה והחלטתה בענין הפעלת תקנה 15.

סוף דבר

10.לאור האמור, הערעור נדחה, וכל צד ישא בהוצאותיו.