מירס תקשורת בע"מ ח.פ. 512615964 נ' בן אבו

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המבקשת לתשלום חוב עבור שירותי תקשורת ומכישרים שסיפקה למבקשת. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקשת ביום 13.12.12.

ביום 6.2.13 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת, כי כתב התביעה נמסר בבית הוריה לאחיה של המבקשת, הגם שהמבקשת מתגוררת בעיר אילת. רק ביום 14.1.13 קיבלה המבקשת את כתב התביעה לידיה, ומשכך הוגשה ההתנגדות באיחור. עוד טוענת המבקשת, כי ביום 15.1.13 פנה בא כוחה לב"כ המשיבה, במטרה להביא למחיקת התביעה. ב"כ המשיבה הודיעה כי תבדוק את טענות המבקשת ואף נתנה את הסכמתה העקונית למתן הארכה, ככל שהמשיבה תעמוד על תביעתה. לטענת המבקשת, אלמלא המתינה לתגובת המשיבה היתה מגישה את ההתנגדות מיד עם קבלת כתב התביעה.

לגופה של התביעה, טוענת המבקשת כי אכן חתמה על מסמך ההתקשרות עם המשיבה, במסגרתו רכשה שלושה מכשירים, אך לטענתה לא עשתה כמעט שימוש במכישרים בתקופה בה היו ברשותה. עם תום תקופת ההתחייבות, הודיעה המבקשת למשיבה כי היא מבטלת את ההתקשרות בין הצדדים, ועל כן היא מבטלת את ההרשאה לחיוב החשבון, אשר ניתן למשיבה. המבקשת מציינת, כי במשך כל תקופת ההתחייבות עם המשיבה שילמה בעבור השירות הגם שלא השתמשה במכשירים כלל. עוד טוענת המבקשת, כי שילמה עבור שנים מתוך שלושת המכשירים שקיבלה במזומן במועד ביצוע העסקה וכי המכשיר השלישי ניתן לה במתנה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי סכום התביעה מקורו בדמי שימוש ועלות המכשירים שרכשה המבקשת מהמשיבה. המבקשת חתומה על הסכם ההתקשרות עם המשיבה ואף אינה מכחישה זאת. המשיבה טוענת כי המבקשת בחרה להתנתק מהמשיבה בסמוך לסיום ההתחייבות לתוכנית. יחד עם זאת, נוכח התחייבותה לתשלום של 36 חודשים בגין המכשירים, היה עליה להמשיך ולשלם עבורם. כך, טוענת המשיבה כי גם החשבוניות עבור חודשים מרץ ואפריל 2011 לא שולמו.

לעניין הארכת מועד, טוענת המשיבה כי מכתב ההתראה נשלחה לכתובתה הרשומה של המבקשת במשרד הפנים. משפנתה המבקשת לב"כ המשיבה לבדוק את טענותיה, נענתה ב"כ המשיבה לפנייתה .

בתשובה טוענת המבקשת כי ביטלה את הוראת הקבע בתום תקופת ההתחייבות וכי התשלום עבור המכשירים בוצע במזומן.

דיון

כפי שעולה מהסממכים מכתב ההתראה נשלח לכתובתה של המבקשת המופיעה ברישומי משרד הפנים ועל כן יש לקבוע כי ההמצאה נעשתה כדין. השאלה היא האם יש מקום להאריך למבקשת את המועד להגשת התנגדות?

המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

שאלת הטעמים המיוחדים נבחנה בפסיקה בהקשרים שונים, ובין היתר, כאשר נתבקשה הארכת מועד להגשת ערעור. כך נפסק, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תקדין עליון 98(3), 275; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח', תקדין-מחוזי 2006(2), 7192; בש"א (נצרת) 1625/05 אבראהים נ' אלרחמאן, תקדין-מחוזי 2005(3), 9012).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה האיחור בהגשת הבקשה נבע מכך שכתב התביעה נמסר לידי אחיה של המבקשת ועל כן הגיע לידי המבקשת באיחור. כמו כן, המתינה המבקשת לקבלת עמדת המשיבה בבקשתה למחיקת התביעה נגדה. נסיבות אלה ובהתחשב במשך האיחור שאינו גדול, עשויות לעלות כדי טעם מיוחד הדרוש לשם הארכת מועד בערכאה ראשונה, לצורך שמיעת טענותיה של המבקשת והכרעה בהן לגופן, תוך חיוב המבקשת בהוצאות בשל האיחור בהגשת ההתנגדות.

אעבור עתה לדון בטענות המבקשת בהתנגדות. המבקשת טוענת כאמור כי שילמה את מלוא חיוביה במשך תקופת ההתחייבות וכן את התשלומים עבור המכשירים ולאחר מכן ביטלה את הוראת הקבע. המשיבה חולקת על הטענה כי שולמו מלוא החיוביים וטוענת כי על המשיבה לשלם גם את יתרת החיוב בגין המכשירים.

כידוע בשלב בדיון בבקשת הרשות להתגונן, בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהאמור בתצהירו של המבקש אמת הוא. טענות המבקשת ככל שיוכחו בסופו של יום עשויות להקנות לה הגנה לכאורה בפני התביעה.

לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה,יש לאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לה רשת להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלה באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 750 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי . על המבקשת לשלם סכום זה לקופת בית המשפט בתוך 21 יום, שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.