מירילאשוילי נ' רובינשטיין

החלטה

לפני בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת בקשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הש' ריבה שרון) אשר ניתנה ביום 21.3.13 (ת.א 55656-05-11) במסגרתה ניתן צו לפירוק השיתוף של זכויות המבקשת ובעלה (להלן – החייב) בנכס מקרקעין ומכירתו כתפוס ע"י המבקשת.

עיקרי העובדות והטענות הנדרשות לנדון

1. המבקשת ובעלה החייב, מר מנשה מירילשווילי, הינם בעלי זכויות חכירה בחלקים שווים בבית מגורים הנמצא ברח' סיגלון 10 לוד (להלן- הבית).

המשיב הינו ב"כ של נושה החייב, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – הנושה), אשר מונה ככונס נכסים על זכויות החייב בבית במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח ע"י הנושה (01-38786-10-8) .

2.ביום 25.1.11 ניתן צו מטעם רשם ההוצל"פ הממנה את המשיב ככונס נכסים למימוש הבית. וביום 27.4.11 קיבל המשיב אישור מטעם רשם ההוצל"פ להגשת תביעה לפירוק שיתוף לפני ביהמ"ש.

3. במסגרתה של התביעה אשר הוגשה לבית משפט השלום בפ"ת הגישו הצדדים רשימת פלוגתאות ומוסכמות מתוכה ניתן ללמוד כי על בית המשפט היה להכריע בשאלות האם למבקשת היו זכויות כדיירת מוגנת בבית, האם בנדון יש תחולה לסע' 40 לחוק המקרקעין והאם הבית ימכר ע"י כונס הנכסים כפנוי או כתפוס.

ביום 21.3.13 ניתנה החלטת ביהמ"ש הקובעת כי הבית ימכר כתפוס על ידי המבקשת (להלן – ההחלטה או החלטת בית המשפט). נוסיף ונציין כי החלטת בית המשפט נכתבה תחת הכותרת "פסק דין".

4.ביום 22.5.13 הגישה המבקשת ערעור על החלטת בית המשפט.

5.ביום 12.9.13 התקיים דיון מקדמי בערעור ובמסגרתו הבהיר בית המשפט למבקשת כי היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש ולא ערעור בזכות כפי שהוגש בפועל.

6.לטענת ב"כ המבקשת בסוגיה האמורה קיימת מחלוקת בין הערכאות השונות האם החלטה בעניין פירוק שיתוף מהווה פסק דין המצריך ערעור או החלטת בינים בלבד המצריכה בקשת רשות ערעור, לפיכך פנה בבקשת הבהרה לבית המשפט קמא, אשר הבהיר מצידו כי תמה מלאכתו וכי הליכי הפירוק עצמם ימשכו במסגרת תיק ההוצל"פ.

כיוון שכך הוסיף ופנה ב"כ התובעת לבית המשפט דהכא על מנת שיקבע האם בנסיבות אלו על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור בזכות כפי שהוגש על ידה. עוד הוסיף ב"כ המבקשת ועתר לכך שאם יקבע ע"י ביהמ"ש שהיה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור תינתן לה אורכה לצורך הגשת בקשה שכזו.

בית המשפט דהכא, בהחלטתו מיום 11.11.13, הבהיר כי החלטת בית המשפט קמא הינה בגדר "החלטה אחרת" וכי בית המשפט קמא לא סיים מלאכתו, וככל שחפצה המבקשת באורכה להגשת בקשת רשות ערעור עליה להגיש בקשה נפרדת לעניין זה. מעת שכך הוגשה הבקשה שלפני.

7. לטענת המבקשת בסוגיה הנדונה קיימות גישות שונות האם החלטה לפירוק שיתוף מהווה החלטה אחרת או פסק דין סופי, לפיכך ככל שנפלה אצלה טעות עסקינן בטעות הנמצאת במיתחם הסבירות ואף לא ניתן לומר כי בעל הדין שכנגד הסתמך על האיחור בהגשת בקשת הרשות לערער שכן הוא קיבל לידיו את הודעת הערעור וידע שאין המבקשת מסכימה עם החלטת ביהמ"ש.

8.עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הצלחתה בבקשת רשות הערעור הינם גבוהים נוכח טעויות מהותיות של בית המשפט קמא. שכן, לטענתה, בית המשפט קמא לא התייחס כלל לסוגית כדאיות פירוק השיתוף בנסיבות העניין ולא בחן פתרונות פשוטים ויעילים יותר.

כך בנדון, מאחר ושיעור חובו של החייב לנושה מגיע לכ- 10% מכלל חובותיו לנושים השונים, הוצע שהמבקשת תשלם 10% משווי חלקו של החייב בבית לצורך תשלום חובו של החייב לנושה ואולם על אף שכך מתעקש המשיב להמשיך את הליכי הכינוס ומכירת הבית. המבקשת סבורה כי טעה בית המשפט בכך שלא בחן את שיקולי הכדאיות בעצם פירוק השיתוף ולא הורה על התשלום המוצע כפתרון חלופי ועדיף על מכירת הבית.

9. המשיב מתנגד למבוקש. לטענתו ההבדל בין פסק דין להחלטה אחרת הינו פשוט וברור – פסק דין מסיים את כל ההליכים בתיק ואילו החלטה אחרת הינה החלטה שאינה מסיימת את התיק. כך ידוע ומפורסם כי בתביעה לפירוק שיתוף מסתיים התיק אך ורק מעת שנעשה פירוק בפועל ונסתיימו כל פעולות הפירוק, עד למועד זה עסקינן בהחלטה שהינה "החלטה אחרת" ולא פסק דין ולמעשה אין כל מחלוקת משפטית בעניין. כיון שעסקינן בעניין פשוט וברור הרי שאין טעותם הנטענת של המבקשת ובא כוחה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הקבוע בחיקוק. כך גם סבור המשיב כי סיכויי בקשת הערעור קלושים שכן מעת שמונה ככונס נכסים במסגרת תיק ההוצל"פ הוא מחוייב לעניינם של כלל הנושים ולא לזה של הנושה בלבד, ומתוך שכך אין כל מקום להורות על עיכוב או הפסקת הליכי פירוק השיתוף כנגד פריעת חלקו של החייב בחובו של הנושה.

הארכת מועד למועד הקבוע בחיקוק

10.המועד להגשת בקשת רשות ערעור נקבע בחיקוק. תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) קובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 30 יום ממועד קבלת ההחלטה עליה מבקשים לערער.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי משנקבע בחיקוק מועד "לעשיית דבר שבסדר דין" רשאי בית המשפט להאריך המועד "מטעמים מיוחדים שירשמו".