מירי אביב נ' אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ואח'

החלטה

לפנינו בקשתו של מר דורון אביב [להלן- המבקש] להורות על סילוקה על הסף בשל היעדר יריבות של התביעה שהוגשה נגדו על ידי מירי אביב [להלן- המשיבה].

התביעה דנן הוגשה כנגד המבקש וכנגד חברת אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בניין בע"מ [להלן- חברת אביב], שהמבקש משמש מנהלהּ ונמנה על בעליה. התביעה כוללת בין היתר תביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.

לטענת המבקש יש לסלק על הסף את התביעה כנגדו בהיעדר יריבות בינו לבין המשיבה, זאת משלא נתקיימו התנאים להרמת מסך.

כמו כן התבקש סילוקה של התביעה על הסף מחמת היותה קנטרנית וטורדנית.

טוען המבקש כי הרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים, עת שוכנע בית הדין בקיומן של נסיבות שבהן מסך ההתאגדות נוצל לרעה, כך במקרה של פעילות שלא בתום לב או בכוונה לפגוע בזכויותיהם של עובדי החברה.

במקרה הנדון אין המדובר במנהל שפעל בתרמית ובחוסר תום לב על מנת להונות את נושיו ואת עובדיו. זאת ועוד, שאין חשש (ואף לא נטען) כי קיים חשש שמא לא ניתן יהיה לגבות מחברת אביב את הסכום הנתבע אם יוּכח.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לאור מסכת העובדות שפורטה בכתב התביעה ולפיה יחסי העבודה בין המשיבה לבין חברת אביב נשלטו במלואם על ידי הקשרים האישיים שבין המשיבה לבין המבקש ובנו, ארז. לטענתה, בהיותה של חברת אביב חברה משפחתית, המבקש הוא שערבב בין יחסי העבודה לבין יחסי המשפחה. המבקש הוא שרומם את מעמדה של המשיבה כשיחסיה עם בנו היו טובים, והוא שדחק את רגליה אל מחוץ לחברה כשיחסיה עם בנו עלו על שרטון. בהתנהגותו זו הרים המבקש בעצמו את מסך ההתאגדות ולא שמר על הפרדה בינו לבין החברה בכל הנוגע ליחסיו עם המשיבה. בהחלטותיו ובמעשיו הוביל המבקש לניתוק יחסי העבודה בין המשיבה לבין החברה, ומשכך יש לראותו אחראי בעוולה של גרם הפרת חוזה.

עוד טוענת התובעת כי יש לדחות את הבקשה שכן הוגשה בלא תצהיר מטעם המבקש.

לאחר בחינה של טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו:

נזכיר כי סעד הסילוק על הסף יינתן במשורה ובמקרים חריגים, ולעולם נעדיף את בירור התובענה לגופא על פני מחיקתה על הסף [דב"ע (ארצי) מד/ 129-3 פרחיה - מדינת ישראל, פד"ע טז 375 (1985)]:

"זאת, לאור הכלל הנקוט בפסיקתנו לפיו "כאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית-המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית-המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו על-פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית-המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". "קרי, גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין". עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר לא עולה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם היה בידו להוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו." [ע"ע (ארצי) 734/06 ג'הג'אה – מועצה מקומית ערערה (לא פורסם, 24.6.08)]

בענייננו, המחלוקת הִנה בשאלה האם התקיימו התנאים להרמת מסך.

העילה הקלאסית להרמת מסך היא מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות:

"מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר,...או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך".

[ד"ר א' חביב-סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א',1999) ע' 252-253].

ובהמשך:

"באותם מקרים, כאשר לא התקיימה למעשה הפרדה בין החברה לבין בעליה, והאחרונים לא התירו לה לפעול כישות עצמאית הפועלת למיקסום רווחיה, ראה בית המשפט בחברה מעין שלוח של בעליה, ועל פי קונספציות של שליחות, ייחס את חיובי החברה לבעליה; דהיינו, על פי מבחני השליחות, הקרבה המעשית שבין החברה לבעליה היא המכריעה בהרמת המסך".

[ד"ר א' חביב-סגל, לעיל, ע' 254].

לעניין הרמת מסך במשפט העבודה נאמר כי-