מירזייב נ' אוקנינסקי

פסק דין

התובעת השכירה לנתבע דירה והוא התגורר בה מספר שנים, כאשר בכל שנה הצדדים האריכו את חוזה שכירות.

ביום 15.2.10 חתמו הצדדים חוזה נוסף (נספח ג' לכתב ההגנה) אשר בו נקבע כי:

"השוכר לא יידרש להודיע למשכיר על עזיבת הדירה לפני חודשיים, כפי שהוגדר בהסכם המקורי אלא 30 יום לפני עזיבת הדירה."

כמו כן צויין באותו הסכם כי:

"..הודיע השוכר כי ברצונו לעזוב את הדירה...במהלך מספר חודשים הקרובים של שנת 2010."

אין מחלוקת כי הנתבע עזב את הדירה ביום 2.6.10.

התובעת טוענת כי הוא לא הודיע מראש ולפיכך הוא חייב בדמי שכירות של חודש נוסף, וכן היא טוענת כי הוא לא שילם את חוב המים בגין החודש האחרון, בסך 110 ₪.

חוב המים

הנתבע צירף לכתב ההגנה מסמכים המעידים על כך שחוב המים עבור החודש הרלוונטי שולם כפול, על ידו ועל ידי התובעת וכי חברת הגיחון זיכתה את התובעת בגין חיוב זה, בסך 110 ₪ (נספח יב' לכתב ההגנה).

הזיכוי אומנם היה לאחר הגשת התביעה, אולם האחריות לכך אינה על כתפי הנתבע שכן הוא, כאמור, שילם את החוב.

לפיכך, אני דוחה את התביעה בפרט זה.

חודש דמי שכירות

גם התביעה בפרט זה דינה להידחות.

הנתבע הודיע עם חתימה החוזה, בחודש פברואר, כי בדעתו לעזוב את הדירה בחודשים הקרובים.

כך, ניתנה לתובעת ההזדמנות לחפש דיירים אחרים. כפי שהיא גם עשתה. העובדה שלא נמצא דייר אחר אינה באחריות הנתבע.

הנתבע גם הודיע לבנה של התובעת, ביום 28.4.10, כי בדעתו לעזוב את הדירה בסוף חודש מאי ובכך עמד בדרישות החוזה בדבר מתן הודעה של 30 ימים מראש.

בנה של התובעת הכחיש זאת והצדדים הסכימו להיבדק בבדיקת פוליגרף (עמוד 2 פרוטוקול מיום 29.3.11).

בנה של התובעת חזר בו מן ההסכמה, אולם הנתבע ביצע את הבדיקה ונמצא דובר אמת כי אכן הודיע על כך כי בדעתו לעזוב את הדירה בסוף חודש מאי 2010.

בתוך כך אני דוחה את כל טענות התובעת כנגד מימצאי בדיקת הפוליגרף. הגם שבחוות הדעת נפלה טעות סופר, היא לא היתה אלא טעות סופר חסרת כל משמעות.