מירושניקוב נ' אלוש ואח'

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לחייב הנתבעים לשלם לה סך של 18,488 ₪ בטענה, שהנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נהג בדרך של רמאות תוך הפרת הבטחות, התחמקות מסיום העבודה, ביצוע עבודה לא מקצועית ולא בטיחותית ולעיתים אף בניגוד לתקן ולחוק, אשר גרמו לתובעת הוצאות כספיות ובהמשך התנער מאחריות והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא זו אשר הציעה את שירותו של הנתבע.

ואלו הן הטענות העיקריות המועלות על ידי התובעת – טענות המצדיקות, לטענתה, קבלת התביעה:

א. א) בחודש דצמבר 2011 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבע להתקנת מזגן מרכזי 3.5 כ"ס ועוד 3 מזגנים בחדרי השינה של 1 כ"ס וכמו כן סוכם, שלאזור המגורים יהיו 5 פתחים למזגן המרכזי ושיחידת הבקרה של המזגן המרכזי תמוקם במסדרון – כל זאת בעלות של 16,000 ₪, שהיה סכום סופי.

ב)במעמד ההסכם הוסכם, שעבודות הגבס, שהינן חלק בלתי נפרד מהתקנת מזגן מרכזי ייעשו על ידי איש גבס אשר הנתבע המליץ עליו בעבור סכום של 4,000 ₪, כאשר איש גבס זה הינו קרוב משפחה של הנתבע ועובד בשותפות איתו. הנתבע גם התחייב לקחת אחריות כולל על עבודתו.

עם הנתבע גם סוכם, שמעבר לאחריות של 6 שנים על ההתקנה, בנוסף לאחריות על המזגנים שניתנה על ידי הנתבעת הוא אישית אחראי לגבי עבודות הגבס.

ג) עקב עבודה לא מקצועית של הנתבע, נאלצה התובעת לשלם עוד אלפי שקלים על מנת לא להישאר במצב שבו הבית לא ראוי למגורים.

ב. א) בתביעה הארוכה שהגישה התובעת, היא מתארת את הליקויים שבעבודת החשמל בגבס, עד שלבסוף ולאחר שהתובעת התעקשה, נעשתה עבודת החשמל בהתאם לחוק ולתקן.

עוד מציינת התובעת, שבמקום 5 פתחים במזגן המרכזי, היו רק 3 – דבר אשר גרם לרעש חזק מאד ובלתי סביר, אך הנתבע אמר שהרעש הוא סטנדרטי וסביר והעבודה סביב לפתח של המזגן בסלון לא הייתה גמורה. כמו כן, לא ניתן היה לשלוט במזגן מהסלון ועוד כהנה וכהנה ליקויים שתוארו בכתב התביעה.

ב) על מנת לתקן חלק מהליקויים, הייתה צריכה התובעת לשאת בהוצאות, כמו תשלום של 200 ₪ עבור תיקון הטיח מסביב לפתח המזגן בסלון ולגבי 3 הפתחים, הפנה הנתבע את התובעת לשירותי הנתבעת ונציגי הנתבעת הסכימו שהרעש אינו סביר והמליצו לשים יחידת בקרה של המזגן המרכזי במקלחת ולא בסלון ובשלב זה הודה הנתבע, שמיקום המחשב של המזגן במסדרון ואי התחשבות במיקום הממ"ד היו טעות שלו והציע להעביר יחידת הבקרה של המזגן מהמסדרון למקלחת ויצירת פתח נוסף במטבח.

ג) הנתבע ביצע התיקון הנ"ל, אך אחרי שהנתבע סיים את העבודה, הוא אמר שעדיף לשים את יחידת הבקרה של המזגן במרפסת שירות והודה בטעותו, אך למרות טעותו הוא דרש 1,000 ₪ עבור העבודה וגם עבור תיקוני הגבס סך של 1,200 ₪.

הגם שהתובעת לא הייתה מרוצה מהעבודה, אזי מחוסר ברירה הסכימה לתנאיו של הנתבע ולאחר שהנתבע סיים העבודה, המזגן פעל בשקט אולם התברר שקרוב המשפחה שלו מסרב לבצע עבודת הגבס בסכום שבו נקב הנתבע והסכים לבצע העבודה תמורת 2,000 ₪ (במקום 1,200 ₪ בו נקב הנתבע).

ג. א) התברר, שהנתבע מסוכסך עם קרוב המשפחה הנ"ל ולכן הוא הציע לבצע העבודה בעצמו, תוך ציון שהוא לא מומחה לעבודות גבס ובנסיבות אלה, סירבה התובעת שהעבודה לא תהא מקצועית.

הנתבע גם הציע לשלוח עובד ערבי מהשטחים לסיים העבודה ולאור מצב העבודה בבית והיות ועבודת הגבס לא נסתיימה ונותרו הליקויים, הזמינה התובעת איש גבס אחר ושילמה לו 2,088 ₪ (כולל מע"מ).

ב) קבלן מזגנים, שהגיע לבית התובעת, העיר שהעבודה שנעשתה בהעברת המחשב של המזגן הינה לא מקצועית ופירט מה העבודות שעדיין יש לעשות לתיקון המצב ובהמשך לכך, הגיע הנתבע, ציינה התובעת בפניו את הליקויים, אך הנתבע תיקן רק חלק מהבידוד למקלחת וכאשר הגיע הנתבע לשים התריס הנוסף למזגן, התברר שהוא הביא תריס לא מתאים.

ג) בחודש מאי 2012 ראתה התובעת, שהחלה רטיבות בקיר, שבין המקלחת למסדרון וקבלן שהגיע לביתה הסביר, שזה מהמקום בו אמור המזגן להתחבר לניקוז ואין להוציא מכלל אפשרות, שהבידוד ששם הנתבע בין המזגן לתעלת הניקוז אינו מספיק וייתכן שצינור הניקוז של המזגן היה סתום והקבלן על ידי נשיפה – שחרר את הסתימה.

ד) בהמשך לכל הדברים הנ"ל, עדיין ניסתה התובעת ליצור קשר עם הנתבע וביקשה ממנו לבוא ולבדוק את הבעיה, אך הנתבע סירב ובלית ברירה, פנתה התובעת לשירות הנתבעת וטכנאי שהגיע מטעמה טען, שמדובר בבעיה בהתקנה וההתקנה עצמה אינה מקצועית.

לאחר התערבות מנהל הנתבעת, הסכים הנתבע להגיע ולתקן, אך הגיע רק לאחר מספר הבטחות שלא קוימו. כאשר הנתבע הגיע, הוא שבר את הקיר לצורך הכנסת כל הצינורות לצינור הניקוז, אך המשיכה להיות נזילה והגיע לצורך כך 4- 5 פעמים עד שהבעיה טופלה.

לצורך ביצוע העבודה, סגר הנתבע את החור שבקיר עם חומר מילוי חורים וסירב לעשות שפכטל וצבע ולכן, היה על התובעת להביא בעל מקצוע ולשלם לו 1,000 ₪ על מנת לעשות את העבודה.

ד. לאור השתלשלות העניינים המתוארת בתביעת התובעת, מבקשת היא לחייב את הנתבעים לשלם לה את הוצאותיה בסך של 18,488 ₪, הכולל בחובו את הסכומים הבאים: סכום נוסף ששילמה לנתבע בסך 1,000 ₪, תשלום סך של 200 ₪ לאיש גבס, תשלום סך של 2,088 ₪ לאיש גבס נוסף, סך של 250 ₪ עבור רכישת פלסטיק, סך של 3,000 ₪ עבור הפסד ימי עבודה ושעות נוספות, סך של 1,000 ₪ תשלום לשיפוצניק, סך של 150 ₪ בעבור הצעת מחיר להרכבת מנועים על סטנד, סך של 5,000 ₪ עבור חוסר נוחות בדירה ונזקים עתידיים של 2,000 ₪ עבור צריכת חשמל רבה יותר עקב כך שהמזגנים אינם בעלי דירוג אנרגטי A כמתחייב לאורך 10 שנים ועוד סך של 3,800 ₪ עבור התקנת מנועי המזגנים על סטנד.