מירון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינו של תיק זה בבקשת התובע להכיר באוטם שריר הלב – בו לקה ביום 3.9.09 – כפגיעה בעבודה על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

2.בדיון שהתקיים ביום 1.3.11 ניתנה הסכמת הנתבע להכיר באירוע שבעבודה כאירוע חריג. בהתאם, מינה בית הדין מומחה רפואי - פרופ' אנדרי קרן על סמך העובדות כדלקמן:

התובע יליד 1945.

התובע עבד כמרכזן התעשייה האווירית.

ביום 3.9.09 נדרש להרים משקל כבד בעבודתו ולהעבירו למרחק של כ- 100 מטרים כאשר הלך מרחק זה מספר פעמים.

בבעקבות האירוע באותו היום פנה לקפת חולים בשל כאבים בחזה הופנה לקרדיולוג לשם בדיקה, ולחאר כארבעה ימים משהכאבים לא משו, פנה לבית החולים קפלן שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב.

עבודתו הרגילה של התובע היא מול מחשב והעבודה לה נדרש כללה מאמץ פיזי.

3.להחלטה בדבר מינוי המומחה צורפו חוות דעת מטעם הצדדים וכן החומר הרפואי מבית החולים קפלן ומקופת חולים מאוחדת.

4.במסגרת חוות דעתו השיב המומחה לשאלות שנשאל כדלקמן:

"ש: האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין האירוע ביום 3.9.09 לבין האוטם במועד שבא?

ת: לאחר ששקלתי את הנתונים העובדתיים והרפואיים שעמדו בפני, אני מגיע למסקנה כי קיים קשר זמני וסיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע להופעת האוטם התחתון של שריר הלב".

לאחר מכן נשאל המומחה האם האירוע בעבודתו של התובע החיש את בואו של האוטם ושאלמלא האירוע ייתכן שבוא האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר אן לא בא בכלל?

המומחה השיב:

"כן. לדעתי האירוע החריג בעבודתו של התובע שימש כמנגנון הדק, עם קריעה של רובד טרשתי קיים בעורק הכלילי הימני, היווצרות קריש דם וחסימת העורק, עם התפתחות אוטם חריף של שריר הלב כבר ב- 3.9.09.

5.השאלה האחרונה שנשאל הייתה אם קיים קשר סיבתי כאמור, האם ניתן לומר שהשפעת האירוע בעבודה על בוא האוטם, במועד שבא, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מהשפעת גורמים אחרים? וכך השיב המומחה:

" השפעת האירוע החריג בעבודתו של התובע על בוא האוטם החריף של שריר הלב לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע באותה עת, וגורמי הסיכון שהוזכרו לעיל".

6.המומחה הרפואי בחן בפרוטרוט ובהרחבה את נתוניו הרפואיים של התובע כפי העולים מהמסמכים הרפואיים ומהבדיקות שנערכו לו . בחוות דעתו המנומקת הבהיר המומחה כי קיים קשר סיבתי במקרה זה בין האירוע בעבודתו של התובע לבין אוטם שריר הלב בו לקה. כמו כן הבהיר המומחה כי השפעת העובדה אינה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמי סיכון אחרים. וכי אלמלא האירוע היה האוטם נדחה למועד אחר או לא היה מתרחש כלל.

7.בהתאם להלכה הרווחת, בית הדין יסמוך ידו על חוות דעתו של המומחה הרפואי האובייקטיבי אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.05). במקרה זה, לא קיימת הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה כלשונה. הנתבע לא ביקש לשלוח למומחה ולו שאלת הבהרה אחת ובכך למעשה אין הוא חולק על מסקנותיו.

8.אכן בחוות דעתו ציין המומחה כי חסרים לו מספר מסמכים רפואיים אשר עמדו בבסיס חוות הדעת שהועברו לידיו. על אף שהועברו למומחה מסמכים נוספים, ציין המומחה כי עדיין אין בידיו את כל המסמכים הרפואיים. בקשות הנתבע להזמנת המסמכים הרפואיים פעם נוספת נדחו שכן התיקים הרפואיים הגיעו לבית הדין והיו מצויים אף בידי הנתבע. ככל שהמומחה מציין מסמך שאינו מצוי בידו, הרי שהם גם לא מצויים בתיקים הרפואיים ולא נמצא טעם להזמנתם מחדש של אותם תיקים (ראה החלטה מיום 30.12.12). בנסיבות אלה מצאנו, כי אין עוד מקום לעכב את המשך ההליך ואף כעת לא מצאנו מקום להיעתר לבקשתו של ב"כ הנתבע במסגרת סיכומיו להזמנת החומר הרפואי מחדש.