מיקנר נ' סטודניק

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התובעים שכרו בית אצל הנתבעת בנהריה.

התובעים השכירו את ביתם בנהריה לאחד בליס יוסי למשך שנתיים, כאשר השכירות היתה לשנה עם אופציה לעוד שנה, ושכרו בית אצל הנתבעת, גם כן לשנה עם אופציה לעוד שנה.

לטענתם של התובעים, הנתבעת הפרה את החוזה בין הצדדים ומנעה מהם את מימוש האופציה, ובנוסף נמנעה מטיפול בתקלות חוזרות ונשנות בדירה ובבניין שהיו בהם מפגעים ביטוחותיים ותברואתיים והתוצאה היתה שהם נאלצו להפר את החוזה שלהם עם המשכיר של הדירה שלהם, מר יוסי בליס.

הפרה זו הביאה לכך שנגרמו להם הוצאות בפועל אשר שולמו על ידם למר בליס, ואשר כללו בין השאר 1,700 ₪ אשר שולמו על ידם למר בליס בגין ביצוע הובלה מהדירה שהושכרה על ידי מר בליס מהם למקום אחר, 2,000 ₪ חודש שכירות שפיצו את מר בליס, עוד 2,000 ₪ בגין הפסד חודש שכירות בגין פינוי מוקדם של הדייר, וכן מיסי ארנונה ומיסים כפולים בסך של 1,000 ₪. זאת ועוד, עקב הטענה להפרת החוזה מצידה של הנתבעת, דרשו התובעים פיצוי בגין דמי תיווך ששילמו לצורך השכרת ביתה של הנתבעת וכן שיפוץ שערכו במקום בסך של 4,000 ₪.

בנוסף לסעדים אלה תובעים התובעים את החזר שטר החוב שהופקד ע"י התובעים אצל הנתבעת וכן ביטול שיקים המוחזקים על ידי הנתבעת מאת התובעים.

הנתבעת בכתב הגנתה שללה מכל וכל את כל טענות התובעים והגישה מצידה תביעה שכנגד הכוללת נזקים שלטענתה נגרמו לה כמפורט: בניגוד לאמור בחוזה שבו התחייבו התובעים/השוכרים לבטח את הדירה הם לא עשו כן והדבר גרם לנזק בסך של 921 ₪. השוכרים/התובעים נמנעו מלשלם מיסי וועד בית, מיסים שהיו סימליים ביותר בסכום של 50 ₪ לחודש, ואולם מיום כניסתם ועד עזיבתם לא שילמו סכום כלשהו ומדובר בסכום של 600 ₪.

זאת ועוד, התובעים גרמו לנזקים בדירה, שעה שהורידו על דעת עצמם את הנמכת התיקרה שבפרוזדור הדירה ולא השיבו את המצב לקדמותו, והנזק מוערך ב- 1,500 ₪, ובנוסף נתבעים בגין בעיה בצנרת בסך של 400 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובעים טרפדו נסיונות להציג את הדירה בפני קונים פוטנציאלים וכי עדיין לא החזירו את מפתחות הדירה, כולל מפתחות כל הסורגים.

בתאריך 6.5.09 התייצבו הצדדים בביהמ"ש והתרשמתי מחוסר האמון המוחלט שבין הצדדים וממערכת היחסים העכורה ביניהם, שבין השאר נטען כי הגיעה לידי פסים של אלימות ותלונות במשטרה.

מאחר ותביעתה העיקרית של התובעת התבססה על סכומים שהוציאה לטענתה בפועל, תוך הפרת החוזה עם יוסי בליס, נמנעתי מלקיים ישיבה לגופו של עניין ביום 6.5.09 ואיפשרתי הזמנתו של מר יוסי בליס, תוך שמיעת הצדדים בפניי בישיבה שהתקיימה מיום 22.12.09.

עדותו של מר יוסי בליס, אשר נשמעה אמינה, ואשר אינני חושב שגם הנתבעת סבורה שהיא שיקרית, אם כי היא סבורה שטענות התובעים בהקשר הסכומים ששולמו לו בכל הקשור לתביעה הנוכחית אינם נכונים, לימדה את ביהמ"ש, כי התובעים פנו למר בליס וביקשו ממנו להפר את החוזה ביניהם.

לטענתו, הוא הבין מאחד התובעים כי ישנה בעיה עם בעלת הדירה שהם שכרו ממנה את הנכס. הוא התחשב בתובעים ופינה את הדירה ואישר כי שופה ע"י התובעים בסכום של 1,700 ₪ ובנוסף בסכום של 2,000 ₪.

נבחן את החוזים ומערכת ההתקשרות בין כל הצדדים המעורבים.

החוזה בין מר יוסי בליס והגברת ליאת גולדנברג, שהיתה חברתו, יחד עם בני הזוג מיקנר (התובעים בתביעה זו) נחתם ב- 4.7.07 וסוכם בו, כי השכירות תמשך 12 חודשים, מתאריך 1.10.07 ועד תאריך 30.9.08.

החוזה בין הנתבעת דניאל ובין התובעים מיקנר, היה למשך 12 חודשים מתאריך 10.10.07 ועד תאריך 9.10.08.

בנסיבות אלה, נשאלת השאלה מדוע פינו התובעים את הדירה בפינוי מוקדם 11 חודשים לאחר מועד ההשכרה ולאחר שהיה ברור עקב מערכת היחסים העכורה בין הצדדים שלא יהיה כאן מימוש האופציה, והם לכאורה היו יכולים להמתין, אפילו חרף מחאה, עוד חודש אחד עד סיום החוזה ולציין בפני מר יוסי בליס, כי לאור המצב אליו נקלעו אינם יכולים לממש את האופציה של הימצאות בליס במקום למשך שנה נוספת. במצב עניינים שכזה, היה נחסך הצורך לשאת בעלות פיצוי של מר בליס בחודש שכירות בסך 2,000 ₪ וכן היה נחסך הצורך של נשיאה בהובלה של מר בליס והתובעים פשוט היו יכולים לחזור לדירתם המקורית.

ודוק, הטענה של התובעים איננה, כי נזרקו ע"י הנתבעת מן הדירה אותה שכרו, אלא כי הנתבעת נמנעה מלממש את האופציה וזכותה של הנתבעת היה למנוע את האופציה אם רצתה בכך.

לא ראיתי ראיות להשקעה כספית של 4,000 ₪ שהשקיעו התובעים בדירה וחזקה על התובעים אם השקיעו סכום כזה, שהיו מביאים ראיות על כך, ראיות שהיו מצביעות על כך גם שמן הסתם מצב הדירה היה לא טוב. הדירה כפי שניתן היה להתרשם מהסכם המכירה שצרפה הנתבעת לגב' מושתי ויקטוריה, נמכרה בסכום של 900,000 ש,ח, דהיינו מדובר בסכום מכירה המעיד על מצב טוב של הדירה. לא הוכח כי מצב הדירה היה מוזנח או רעוע.