מיקיל נ' עירית ירושלים

פסק דין

1. עניינה של התובענה שלפנינו, אשר הוגשה בדרך של המרצת פתיחה ביום 27.12.11, וכתב תביעה מתוקן הוגש ביום 2.12.12 – ארנונה לגבי נכס נשוא התביעה, שלגביו טענה המשיבה 1 (להלן – העירייה) כי המבקשת היא זו שחייבת לגביו בארנונה, ולא בעלי הנכס, המשיבים 2-3ׁ (להלן – חוסיין), בהיות המבקשת רשומה ברישומי העיריה כמחזיקה.

2. כבר כעת ייאמר, כי הגעתי למסקנה שדין התביעה המתוקנת להידחות על הסף (וגם לגופו של עניין), מן הנימוקים שיפורטו להלן.

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

3. התביעה המתוקנת, כמו גם התביעה המקורית, היא לסעדים הבאים:

א. הצהרה כי המבקשת אינה חייבת לעירייה כספים כלשהם בשל ארנונה עבור הנכס, הואיל והמבקשת אינה מחזיקה בנכס מסוף שנת 1997, והוא מצוי בבעלותם ובהחזקתם של חוסיין.

ב. צו המורה לעירייה להסיר את שמה של המבקשת מרישומי הארנונה לגבי הנכס.

לחלופין, מבוקש לחייב את המשיבים לשפות את המבקשת על כל הנזקים הכספיים שייגרמו לה כתוצאה ממעשי המשיבים וממחדליהם.

4. על פי כתב התביעה המתוקן, המבקשת התגוררה בנכס במשך שנה אחת בלבד , עד סוף שנת 1997, ולמרות זאת נדהמה והופתעה לגלות כי ביום 27.4.11 הוטל עליה צו עיכוב יציאה מן הארץ בשל חוב ארנונה עבור הנכס.

לטענת המבקשת, אילו הייתה יודעת בזמן אמת כי הנכס עדיין רשום על שמה – הייתה פועלת מיד ובהתאם לחוק, כפי שעשתה לאחר גילוי החוב באפריל 2011.

לטענתה, בסעיף 3.2 לכתב התביעה המתוקן, העירייה השתהתה באופן בלתי סביר ולא נקטה בשום פעולה אופרטיבית על מנת לברר מי הבעלים ו/או מי עשוי להיחשב כמחזיק בנכס, וחרף הזמן שחלף לא הסירה את שמה של מבקשת מרישומי הארנונה , אף כי חדלה להחזיק בנכס בשנת 1997.

5. בעקבות החלטת בית משפט זה, מיום 30.12.12, אשר בה התבקשו המשיבים להגיש כתב תשובה לכתב התביעה המתוקן, הגישה העירייה ביום 3.2.13 בקשה לסילוק התביעה המתוקנת על הסף, ולחלופין - תגובה לגופה של התביעה (להלן – הבקשה לסילוק על הסף).

יצוין, כי מדובר בבקשה חוזרת, הואיל ובקשה דומה הוגשה על ידי העירייה לגבי התביעה המקורית ביום 16.2.12, אשר לא נדונה עקב בקשת המבקשת באותה עת לתיקון כתב התביעה המקורי ולהוספת חוסיין כמשיבים, בקשה אשר התקבלה בהחלטה מיום 18.6.12 , ובעקבות כך הוגש כתב התביעה המתוקן שלפנינו.

הואיל ובניגוד לעירייה, חוסיין לא הגישו כל תגובה לתביעה המתוקנת – ניתן נגדם פסק דין חלקי , ביום 13.3.13, לפיו התביעה נגדם התקבלה (להלן – פסק הדין).

6. ביום 21.3.13 הגישו חוסיין בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי התגובה לא הוגשה הואיל ולא נקבע דיון בהמרצת הפתיחה , וכן כי סברו שיש להמתין להכרעה בבקשת העירייה לסילוק על הסף, אשר אולי בעקבותיה יסתיים ההליך ולא יהא צורך כלל בהגשת התגובה.

7. בתגובתה מיום 18.4.13 התנגדה המבקשת לבקשה לביטול פסק הדין.

חוסיין התבקשו להגיש את תשובתם עד ליום 19.5.13, אולם ביום 16.5.13 הודיעו חוסיין כי מתנהל בינם לבין המבקשת מו"מ לסיום ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט , ולכן ביקשו ארכה להגשת התשובה מטעמם.

מאותו שלב ואילך, ניתנו מספר אורכות לצדדים להודיע על מצב המו"מ ביניהם , כאשר הארכה האחרונה בעניין זה ניתנה עד ליום 9.12.13 (ראה החלטה מיום 25.11.13).

8. לאחר ההחלטה מיום 25.11.13 , הודיעה המבקשת כי היא ממתינה עדיין ל"הצעה רצינית" מטעם חוסיין על מנת להגיע להסדר, וביקשה במקביל לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין ולהורות כי חוסיין הם אלה החייבים בסכום החוב משנת 1997.

העירייה מצדה הגישה הודעת הבהרה , ביום 11.12.13, ובה טענה כי אין כל השלכה למו"מ שבין המבקשת לבין חוסיין על חיובה של המבקשת בחוב הארנונה על פי דין.