מיעוט יחסי אישות עקב פוסט־טראומה – טענת 'מאיסות' ו'מקח טעות'

דעת הרוב

בפנינו ערעור על שתי החלטות משולבות של בית הדין הרבני האזורי שניתנו ביום כ"ד תשרי תשע"ז (26/10/16) וביום ט' אלול תשע"ו (12/09/16). בהחלטות אלו קיבל בית הדין את תביעת הבעל לגירושין והטיל "חיוב" על האישה לקבל גט מבעלה. להלן החלק האופרטיבי מהחלטות אלו:

החלטה מיום י"ז באדר התשע"ז (15/03/2017):

"לפיכך בצירוף טענת מאיס עלי באמת לא מבוררת, וטענת מקח טעות ולאור הפירוד הממושך, קיים יסוד בהלכה לחיוב האישה בגירושין, אך בשלב זה בית הדין לא רואה לנכון לחייב את הגירושין, אלא להמליץ ולהציע לאישה להכיר במציאות שאין מנוס מגירושין ולהסכים להתגרש.

על האישה להשיב לבית הדין תוך 14 יום אם המלצת בית הדין מוסכמת, ואם ניתן לקבוע מועד לסידור הגט בהסכמה.

החלטה מיום כ"ד בתשרי התשע"ז (26/10/2016):

"ביום ט' אלול תשע"ו (12/09/2016), ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת, ובסיומה נכתב: 'לפיכך בצירוף טענת מאיס עלי באמתלא מבוררת, וטענת מקח טעות ולאור הפירוד הממושך, קיים יסוד בהלכה לחיוב האישה בגירושין, אך בשלב זה בית הדין אינו רואה לנכון לחייב את הגירושין, אלא להמליץ ולהציע לאישה להכיר במציאות שאין מנוס מגירושין ולהסכים להתגרש.'

בעקבות החלטה זו התקבלה תגובה מטעם האישה ממנה עולה שאינה מסכימה להיעתר להצעת בית הדין להתגרש בהסכמה, ומנגד הבעל עומד על פסק דין לחיוב האישה בגירושין לרבות בניגוד להסכמתה.

בנסיבות אלו ועל יסוד הנימוקים המפורטים בהחלטה הנ"ל, בית הדין פוסק שתביעת הגירושין של הבעל מתקבלת ובית הדין מחייב את האישה לקבל גט. בהתאם לכך בית הדין קובע מועד לדיון שבו האישה תתבקש לקבל את הגט ביום שני כ"ז חשון תשע"ז (28.11.2016) בשעה 10:30."

טענות בא כוח המערערת

בית הדין השתית את החיוב בגט על בסיס צירוף של שלוש 3 עילות. טענת מאיס עלי, טענת מקח טעות והפירוד הממושך. בא כוח המערערת מסביר כי הטענה העיקרית עליה בנה בית הדין קמא את החלטתו הינה טענת מקח טעות, שהרי לגבי מאיס עלי כתב בית הדין בארוכה כי אינו עילה הלכתית לחיוב בגט. בא כוח המערערת העלה טענותיו העיקריות נגד עילה זו של טענת מקח טעות, אם כי בסוף התייחס גם לטענת מאיס עלי.

לגבי טענת מקח טעות. טוען בא כוח המערערת שתי טענות עיקריות.

1. טענה שכלל לא נטענה. טענה זו של מקח טעות הינה בעלת משקל רב, אך טענה זו של "מקח טעות" לא הועלתה כלל ע"י הבעל בבית הדין קמא. לא על ידיו ולא ע"י עורך דינו. הא כיצד קבע בית הדין קמא מעצמו טענה לעילה לגט, טענה שלא נטענה על ידי התובע, ועליה בנה את חיוב הגט כאשר טענה זו לא נטענה כלל ע"י הבעל. אין כאן אפשרות לטענינן. מדובר בבן ישיבה וגם בעורכת דין היודעים היטב לטעון טענה כזו אם היא קיימת. מדובר בטענה מהותית ומרכזית שבוודאי לו היה לה מקום היה הבעל טוען זאת.
2. יתירה מכך, מחמת מצב זה, שכלל לא נטענה טענה של מקח טעות בבית הדין קמא, זה הביא לכך שכלל גם לא ניתנה לאישה ולעורך דינה כל אפשרות להתגונן מפניה. לא התקיים כל דיון בבית הדין קמא בנושא ההלכתי/ משפטי ולא בהיבט העובדתי של טענה כזו של "מקח טעות".
3. טענה עובדתית. בית הדין קמא קבע כי היה כאן "מקח טעות" על בסיס קביעה נוספת לפיה לא ידע הבעל כלום ממה שעבר על אשתו טרם הנישואין. זאת קבע בית הדין על סמך שהאישה עצמה לא ידעה על כך. טוען בא כוח המערערת כי בסיס זה מוטעה ואינו נכון. האישה עברה שתי התעללויות. ביחס לאירוע שעברה בהיותה קטנה ע"י אביה, אכן הדחיקה אותו ולא ידעה על השלכותיו. אך היה אירוע נוסף ע"י השותף במקום עבודתה שהיה בשלב שבו היתה כבר מודעת לדבר ואותו לא הדחיקה. ואת דבר האירוע השני היא סיפרה לבעלה טרם הנישואין. בבית הדין קמא אכן לא הועלתה טענה זו אבל לדברי בא כוח המערערת זה מפני שכלל לא עלתה טענת מקח טעות. לו היה הדבר עולה הייתה גרסת האישה עומדת לבירור אך משטענה זו כלל לא נטענה גם היסוד העובדתי עליו בנה בית הדין קמא את החלטתו הינו שגוי ומוטעה.

לגבי טענת מאיס עלי

בא כוח המערערת טוען כי הבעל כלל לא אמר מילים אלו כלל בכל מהלך הדיונים בבית הדין קמא. הבעל כלל לא אמר מה "מאוס" עליו. אם כן, איך ניתן לומר כלל אמתלא ברורה. טענה כזו לא הוכחה כלל בבית הדין קמא מהסיבה שהיא כלל לא נטענה.

עוד הוסיף, כי היתה הכחשה עמוקה בין הצדדים באשר לתדירות קיום יחסי אישות שהיו ביניהם.