מיניס נ' קסנטיני

פסק דין

בפני בקשה לדחיית תביעה זו על הסף, מחמת מעשה בית דין וטענה לניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

א. רקע וטענות הצדדים:

על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, סוכם בין הצדדים, בין היתר, כי הנתבע (להלן: המבקש), בעל מוסך, יחליף את המנוע ברכבו של המשיב. כן, טען המשיב בכתב תביעתו כי המבקש לא ביצע את העבודות על פי המוסכם, על כן הוא תובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בגין האמור, כולל החזר התשלום אשר שולם למבקש.

לטענת המבקש , עילת התביעה והמסכת העובדתית נשוא התביעה דנן, נדונו בין הצדדים והוכרעו בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב , בת"ק 1947/09. תחילה, המשיב לא התייצב לדיון שנקבע בתובענה הנ"ל וניתן כנגדו פסק דין, במעמד צד אחד. לאחר מכן, בית המשפט נעתר לבקשת המשיב לביטול פסק הדין, ולאחר התיק נדון בפניו לגופו, ניתן פסק דין בו נדחו טענות המשיב, שעה שהוא חוייב לשלם לידי התובע (הנתבע והמבקש בתיק זה), סך של 11,606 ₪. אין מחלוקת שהמשיב לא ערער על אותו פסק הדין.

לאחר שכשלו ניסיונותיו של המשיב לחמוק מלשלם את חובו על פי פסק הדין הנ"ל, הוא הגיש תביעה כנגד המבקש במסגרת (ת"ק 48984-03-11). בדיון שנערך ביום 21/7/11 במסגרת התיק הנ"ל, ביקש המשיב לדחות את תביעתו, לאחר שהוא ציין כי "אני מבין שהמסגרת המשפטית שלי לתביעה איננה כאן, אלא כפי הנראה בתיק ההוצאה לפועל..".

לטענת המבקש, כל העובדות המפורטות בכתב התביעה בתיק זה, קדמו, כרונולוגית, למועד בו ניתן פסק הדין בתביעה הקטנה. באותו פס"ד , נדחו טענות המשיב בכל הקשור להתקנת המנוע ואי תקינותו. בנסיבות אלה, מתקיים בענייננו מעשה בית דין וסופיות הדיון.

המשיב טוען מנגד כי לא מתקיים כל השתק עילה. לטענתו, כתב התביעה דנן, אינו מבוסס על שאלת הרכבת המנוע ברכב נשוא התובענות. המבקש תבע סעד כספי על אי תשלום על עבודתו. לטענת המשיב, בהליך דנן, העילה הינה כי ברכב לא הותקן המנוע שהיה אמור להיות מורכב בו, ע"י המבקש. כן לטענתו, בהליך הקודם, לא הייתה התייחסות של בית המשפט כלל לזהות המנוע, בשעה שלא עמדו לנגד עיניו כלל העובדות והראיות לשם קביעת זהות המנוע.

המשיב הוסיף והפנה לפסיקה באשר לשימוש הזהיר של בתי המשפט בסילוק תביעה על הסף, וכן מפנה לזכות הגישה לערכאות, שזכתה למעמד חוקתי בשנים האחרונות.

ב. דיון והכרעה

אכן, היענות לבקשה לדחיית תביעה על הסף, היא חריגה, ובית המשפט נענה לבקשה שכזו, רק במקום שבו ברור כי אין מקום לדון בתובענה. יחד עם זאת, מובן כי אין באמור כדי לאיין או לשלול כל טענה לסילוק תובענה על הסף, שעה שתימצא מבוססת דיה.

לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול טענות הצדדים, והנספחים שצורפו לבקשה, הנני סבורהי כי דין הבקשה לדחייה על הסף , להתקבל.

לכלל בעניין "מעשה בית דין" שני רכיבים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא", כאשר יש בכוחן של כלא אחד מאלה, מכוח הכרעה שיפוטית קודמת, להביא (בתנאים המוכרים בנדון), לסיום ההתדיינות המשפטית בין הצדדים באותו עניין (ר' ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ [פורסם בנבו, 2004]).

השתק עילה חל במקום שתביעה נדונה לגופה, והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שאז אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. הטעמים לכך נעוצים במניעת הטרדת בעל דין ואילוצו להתדיין בעניין שכבר הוכרע, ובמניעת העמסת-יתר על מערכת בתי המשפט בדיונים כפולים ומיותרים. המבחן להשתק עילה הינו זהות העילה (ר' רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים [פורסם בנבו, 2001]). המונח עילת תביעה לצורך השתק עילה פורש בפסיקה בהרחבה. כך, נקבע כי עקרון מעשה בית דין יחול אם התשתית הבסיסית של עילות התביעה דומה, אף אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת; לצורך עניין זה נבחן העיקר, הטמון "בתשתית הבסיסית של העילה" (ע"א 8/83 גורדון נ' מונאש – מושב עובדים [פורסם בנבו, 1985]).

בענייננו, המבקש מפנה לפסק הדין שניתן בעניין הצדדים (ת"ק 1947/09). בפסק הדין המנומק שניתן על ידי כבוד השופט ברק, נדונו והוכרעו כלל המחלוקות בין הצדדים אודות הזמנת החלפת המנוע, העבודה שבוצעה, ובכלל זה טענות הנתבע באשר לטיבו של המנוע שהוחלף ברכב:

"...הנתבע גם טען, שהוא יצא מתוך נקודת הנחה, שהתובע מראש הלך לשים לו ברכב מנוע שהוא לא תקין ומנוע שהוא לא מייבוא... זאת טענה סתמית, שלא הוכחה, כשם שכל טענותיו של הנתבע לגבי המנוע לא הוכחו" (ר' סעיף 4 (ד) לפסק הדין).

בהמשך פסק הדין, קובע כבוד השופט ברק:

"...באשר לטענותיו של התובע לגבי טיב המנוע או טיב העבודה, הרי כפי שקבעתי לעיל, לא הוכיח הנתבע אף טענה מטענותיו והיות והרכב היה בידיו כל הזמן מאז הוצאתו מהמוסך, אין לי ספק, שאם אכן טענותיו בדבר טיב המנוע והצורך בהחלפתו היו נכונות, היה הנתבע מצטייד בחוות דעת מקצועית על מנת להוכיח טענותיו" (ר' סעיף 5 לפסק הדין, ההדגשה שלי).

פסק הדין, מדבר בעד עצמו. דין טענת משיב בתגובתו, לפיה לא עמדו בפני בית המשפט בהליך הקודם "כלל העובדות והראיות לשם קביעת זהות המנוע", להידחות, שעה שטענות אלה הועלו על ידי המשיב כטענות הגנה, והוא נמנע מלהביא ראיות להוכחתם. פסק הדין מתייחס מפורשת לאי צירוף חוות דעת מתאימה להוכחת טענות המשיב כנגד המנוע שהמבקש הרכיב ברכבו, וטענות המשיב דהיום, לעניין המצאת מסמכים מאת המבקש אודות זהות המנוע, הינן טענות שהיה עליו להעלות באותו ההליך. לדעתי , מכלול האמור מלמד הן על השתק עילה והן על השתק פלוגתא.

ככל שהנטען בתביעה דנן נדון והוכרע בהליך הקודם הנ"ל שהתנהל בין הצדדים, הרי שדין התביעה להדחות על הסף, מכוח טענת המבקש ל-"מעשה בית דין".