מיניס נ' דן ואח'

החלטה

1.המבקש, צד ג' בתיק הוצל"פ 01-33202-03-6, אשר המשיב משמש בתור כונס נכסים למכירת נכס של החייב, מבקש רשות ערעור על החלטתה מיום 25.11.12, של כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר שהורתה על חילוט הסך של 15,000 ₪ שהפקיד המבקש בתיק ההוצל"פ בהתאם להחלטת כב' הרשמת נעמה פרס מיום 17.7.11, כתנאי לעיכוב הליכי מימוש המשכון על הנכס.

המשיב הגיש תגובה מפורטת וטוען כי יש להותיר בעינה את החלטת הרשמת ולדחות הערעור.

לבקשתו של המבקש התרתי הגשת תשובה קצרה לתגובת המשיב שתתייחס לטענות שנטענו בתגובתו של המשיב.

2.המבקש טען לזכויות בנכס נשוא תיק המימוש ושבוע לפני המועד שנקבע להתמחרות ביקש עיכוב הליכים ובקשתו נענתה בהחלטה מיום 17.7.11, של כב' רשמת ההוצל"פ נעמה פרס, כפוף להפקדת ערובה בסך 15,000 ₪.

המבקש הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי שיקבע כי הינו בעל זכויות קנייניות בנכס (ה.פ. 54306-09-11) וביום 9.10.11, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תמחק התביעה והמבקש יהא רשאי להגיש הצעה לרכישת הנכס, וכן תביעה כספית לפיצוי בגין השקעות שטען שהשקיע בנכס.

הערבון הופקד בתיק ההוצל"פ וההליכים עוכבו באופן שלא היה צורך בפקדון נוסף, שבפועל לא הופקד, בתיק האזרחי.

3.המבקש ביקש לקבל את סכום הפיקדון כדי להשתמש בו בהצעת הרכישה ואילו כונס הנכסים ביקש לחלט את הפקדון לקופת הכינוס.

הרשמת הנכבדה החליטה לחלט את הפקדון בשתי החלטות, הראשונה מיום 12.3.12, והשנייה היא ההחלטה נשוא הבר"ע.

כונס הנכסים טוען כי הפיקדון נועד להבטיח הוצאות ופיצוי נזקים שייגרמו כתוצאה מעיכוב הביצוע, ואילו המבקש טוען כי הפיקדון נועד לשמש ערובה בתיק האזרחי בו תתברר תביעתו, ככל שתהיה החלטה שתותנה בהפקדה כספית, ולכן לא ניתן לחלט לתיק ההוצל"פ.

בנוסף טוען המבקש שלא ניתן לחלט בגין נזקים כל עוד אין פסק דין הקובע כי היו נזקים ונזקים כאלו על המשיב לתבוע בנפרד.

4.הרשמת החליטה שיש לחלט את הפיקדון לתיק ההוצל"פ, מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

מקובלת עלי קביעתה של הרשמת כי הפיקדון נועד לפיצוי נזקים בתיק ההוצל"פ כפי שעולה בבירור מהחלטתה של כב' הרשמת פרס.

הרשמת הבהירה את שיקוליה לקביעת סכום הפיקדון ובסיפא הוסיפה כי הערובה תועבר לתיק האזרחי ככל שיינתן סעד זמני שיותנה בהפקדת בטוחה כספית.

ברור כי לו היו ניתנות שתי החלטות לעיכוב ביצוע, לא היה צורך בערבות כפולה, ואולם עיכוב הביצוע ניתן רק בתיק ההוצל"פ והפיקדון נותר בלשכת ההוצל"פ.

5.הפרשנות האמורה אף עולה ממטרת הערובה כפי שציינה הרשמת בהחלטתה ובהסתמך על פסיקה ענפה בנדון.

גם לו היה הפיקדון מועבר לביהמ"ש עדיין יעודו ומטרתו לשמש להבטחת פיצוי בשל עיכוב הביצוע בתיק ההוצל"פ.

הלכה פסוקה כי הערכאה שהורתה על הפקדת ערובה, אף מוסמכת להחליט על חילוטה, לרבות רשם ההוצל"פ ואין צורך בהגשת תביעה נפרדת, הגם שזו דרך אפשרית לנהוג בה.

בנסיבות המקרה אין ספק כי עיכוב הביצוע, במועד בו התבקש ובהתייחס להליך המימוש הממושך גרם לנזקים לקופת הכינוס, ומי שאמור לשאלת הנזקים הוא מבקש העיכוב, המבקש.

ראה הנזקים המפורטים בסעיף 28 להחלטה נשוא הבר"ע.