מינהל מקרקעי ישראל נ' לוי

החלטה

בפניי בקשה לתיקון כתב הגנה מטעם הנתבע.

בתיק זה הוגש בר"ל, קבעתי כי אין ליתן רשות להתגונן, והנתבע ערער על החלטתי לביהמ"ש המחוזי. במסגרת הדיון בערעור, הוחלט כי הנתבע יפקיד את מלוא סכום החוב הנטען ותינתן לו רשות להתגונן.

התקיים דיון וקבעתי את התיק להוכחות.

כעת כחודשיים לפני מועד ההוכחות שנקבע, ובטרם הגיש הנתבע תצהירי עדות ראשית מטעמו, מבקש הנתבע להוסיף טענות לכתב הגנתו בדרך של תיקונו.

ב"כ התובע מתנגד וטוען, כי הנתבע לא העלה טענות אלה במסגרת הבר"ל, ביהמ"ש המחוזי לא אפשר לו להתגונן ביחס לטענות נוספות, וכי הסתיים הליך התיקון ויש לשמוע התיק לגופו בהתאם לטענות שנשמעו.

ב"כ הנתבע טוען, כי הנתבע לא היה מיוצג, ולכן לכתחילה העלה את הטענות אולם בשל העובדה שלא היה מיוצג, לא העלה אותן בדרך הנכונה ומשכך אין למנוע ממנו היום מלהעלותם.

אכן ביהמ"ש נוהג באופן ליברלי בתיקון כתבי טענות, אלא שבענייננו, אין לקבל את הבקשה.

המדובר בתיק משנת 2007, ועד היום חלפו למעלה מארבע שנים והנתבע מגיש בקשתו באיחור רב, לאחר הליך בביהמ"ש המחוזי, שם בודאי שהיה מיוצג, ובלא שיש נימוק אמיתי וענייני מדוע רק לפני ישיבת ההוכחות הוא מעלה את הטענות לעניין תיקון.

אולם אם זהו היה הנימוק היחידי לא הייתי מונעת מהנתבע מלהעלות את טיעוניו, אלא שהבקשה לתיקון נוגעת להעלאת טענות קיזוז, בגין אירועים שהתרחשו בשנת 1983.

אכן כך.

מעיון בנספח שצורף לבקשה ואשר לכאורה מבסס את הטענה, כי בידי הנתבע זכות לפיצוי בגין נזקים כלשהם שמהם סבל, בגין איחור במתן היתרי בנייה, שהנתבע טוען כלפי התובע, המדובר באירועים משנת 1983.

כלומר, המדובר בנזק שלטענת הנתבע התרחש לפני כמעט שלושים שנה.

יותר מכך, התובע טוען, לקיומו של חוב הגבוה מזה הנתבע, אלא שהתובענה מוגבלת בחוב המתייחס לשבע שנים בטרם הגשתה, בשל נימוקי התיישנות.

אני סבורה כי במצב העניינים שנוצר, לאור העובדה שהנתבע קיבל רשות להתגונן במסגרת טענותיו שהעלה בבקשה בהליך בפני ביהמ"ש המחוזי, ושם לא ביקש לתקן את טענות הגנתו, כאשר עסקינן בתיק משנת 2007, העומד בפני הוכחות, בעוד שהתובע מייחס לנתבע חוב נוסף שאינו נתבע בשל התיישנות, לאפשר לנתבע להעלות טענת קיזוז, בגין נזק שנגרם לכאורה על פי הטענה בשנת 1983, ובכך לאפשר לו לדלג על מחסום ההתיישנות מצידו, מנימוקי פרוצדורה, יוצרים חוסר שוויוניות.

תחושת ההגינות המחייבת כי לכל אחד מהצדדים תהיה האפשרות המלאה לעלות את מלוא הטענות, ובנוסף, אני דוחה את הטענה, כי הנתבע לא ידע שיש בפיו טענות מלפני כמעט שלושים שנים, כמו כן, יש להתייחס למועד העלאת הטענות, העובדה שהרשות ניתנה במסגרת הליך בביהמ"ש המחוזי, שתחם את מסגרת הדיון, לסוג הטענות, היינו נזקים שנטענים מלפני כמעט שלושים שנים, כל אלה מובילים אותי לדחיית הבקשה.

הנתבע יישא בהוצאות הבקשה בסכום של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: