מינהל מקרקעי ישראל נ' בוארון

החלטה

בקשה לביטול פס"ד.

זוהי בקשה לביטול פסק – דין שניתן נגד הנתבע ביום 21.6.01 בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעמו.

המבקש טוען כי לא קיבל את כתב – התביעה שכן התגורר במועדים הרלבנטיים בקיבוץ גבעת חיים מאוחד.

בתיק ביהמ"ש מצוי אישור מסירה לנתבע - לפיו נמסרו מסמכי התביעה בגבעת חיים מאוחד ע"י מבצעת המסירה: שרה קדם, לידי מיופה כוח של הנמען הרשום, הגב' חנה קליש, אשר חתמה על אישור המסירה כמי שקיבלה את מסמכי התביעה ביום 11.5.01.

המבקש אינו מתייחס כלל לאישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק – דין, ומאחר שהוא מאשר שהוא התגורר במועדים הרלבנטיים בקיבוץ זה, הרי שיש לראות את המסירה שבוצעה במקום מגוריו – כמסירה כדין.

מן הראוי לציין כי אזהרת הוצל"פ נמסרה למבקש ביום 12.10.01 – בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, וגם עליו חתמה חברתו – חנה קליש.

ביטול פסק – הדין אם בכלל הוא אפוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

בכתב – התביעה טוען התובע כי על פי רישומיו הנתבע הינו חוכר בנכס הידוע כחלקה 91 בגוש 10101.

על – פי תנאי החכירה על החוכר לשלם למנהל דמי חכירה שנתיים.

עקב אי – תשלום דמי - החכירה, הצטבר לחובת החוכר ולזכות המינהל חוב שאותו לא שילם החוכר.

לכתב – התביעה צורף תדפיס מצב חשבון של החוכר.

עקב התיישנות - תובע המינהל את דמי החכירה עבור שבע השנים האחרונות וכן עבור שנה שוטפת.

הבקשה לביטול פס"ד הוגשה רק ביום 15.2.10, וזאת לאחר שאזהרת הוצל"פ התקבלה אצל המבקש כאמור ביום 12.10.01.

הבקשה הוגשה אפוא בשיהוי ניכר ללא כל נימוק סביר.

לגוף התביעה טוען המבקש כי הקרקע נשוא התביעה נמכרה לצדדי ג' עוד בשנת 1988, והקרקע אינה שייכת לו ממועד זה.

לטענתו, ידע התובע על המכירה וניהל כל השנים משא ומתן עם צדדי ג' "עקב היות הקרקע במסגרת תוכנית הפקעה".

המבקש צרף לבקשתו העתקים מחוזה מכר מיום 12.5.88 לפיו נמכר הנכס לזכריה בוארון ודוד חיון, וכן כתב העברת זכות חכירה שאינה רשומה בלישכת רישום המקרקעין.

ב"כ המשיב מציין בתגובתו כי לאחר פתיחת ת. הוצל"פ 02-23795-01-9 לביצוע פסק - הדין פנה הנתבע לתובע פעמים רבות באמצעות בא – כוחו וביקש לבטל את החיוב בדמי החכירה.

לאחר הבדיקה הוחלט ע"י המינהל להקטין את חובו של הנתבע ב – 14,442.25 ש"ח.