מינהל מקרקעי ישראל - נ' חזן

החלטה

1.התובע הגיש בקשה לביצוע תביעה על פי סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, מחזיקים הנתבעים בנכס הידוע כחלקה 11 בגוש 29884 ביישוב צור הדסה (להלן – הנכס).

3.עוד נטען כי הנתבעים לא שילמו את דמי החכירה והפרצלציה וחובם, נכון ליום הגשת התביעה, עומד ע"ס של 19,645 ₪.

משלא נענו הנתבעים לדרישות התובע לסלק את החוב הנ"ל הוגשה התביעה.

4.ביום 10.9.13 הגישה הנתבעת מס' 2 בלבד בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע התביעה וכן התנגדות לביצוע התביעה.

על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל נמסרה האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 5.9.12.

5.הבקשה להארכת מועד מטעם הנתבעת מס' 2 נתמכה בתצהירו של בעלה, הוא הנתבע מס' 1.

הנתבע מס' 1 טוען כי הוא נותן את התצהיר בשמה של אשתו וזאת לאור מצבה הנפשי, כעולה מחוות הדעת הרפואית שצורפה לבקשה.

עוד מציין הנתבע מס' 1, כי הם פונו מביתם שהיה בנכס וזאת לאור העובדה כי לא עמדו בהחזרי ההלוואה שנטלו לשם רכישת הנכס ובעקבות הליך מימוש שנקט הבנק המלווה.

לטענתו ועל פי ייעוץ משפטי, הרי שעם פינויים אין הם נחשבים עוד כמחזיקים בנכס ולפיכך מי שאמור לשאת בחוב דמי החכירה הוא כונס הנכסים.

באשר לאיחור בהגשת ההתנגדות טוען הנתבע מס' 1 כי הוא לא הביא לידיעת אשתו את דבר הגשת התביעה וזאת עקב מצבה הנפשי. בסופו של יום, נודע לה על ההליך המשפטי רק כתוצאה מהטלת עיקול על חשבונה בבנק.

6.לגופה של התביעה, טוענת הנתבעת מס' 2, באמצעות בעלה, כי לאור פינויים מהנכס חל חוב התשלום על כונס הנכסים.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

הבקשות הוגשו באיחור של כשנה. חרף האמור בתצהיר, אין בפי הנתבעת 2 כל טעם מיוחד, כנדרש על פי ההלכה, המצדיק הארכת מועד. דרך התנהלותו של הנתבע מס' 1 כלפי אשתו בוודאי אינו מעניינו של התובע וככל שהנתבע מס' 1 בחר ללכת בדרך זו, אין לו אלא להלין על עצמו ולשאת בתוצאות מחדלו.

למעלה מן הצורך, יוער כי הטענה בדבר פינוי הנכס על ידי כונס נכס נטענה באופן כללי וסתמי בלא הנחת תשתית עובדתית, לרבות הצגת המסמכים הרלוונטיים.

8.לאור האמור לעיל, הבקשות להארכת מועד וההתנגדות לביצוע התביעה נידחות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.